הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: ישיבת הר ברכה

נשתוממו שמים ורעדה ארץ. יצאו גדולי עולם במכתבים ממכתבים שונים כנגד כתביו בהלכה של רב ידוע, אף שבעבר זכה מחלקם להסכמות נלהבות. על מה ולמה יעניינו את הקורא מחשבותיו של מי שרחוק מלהיות סמכות למישהו בפרשה זו ובכלל?

כתבתי מכיוון שכנראה אני בכבודי ובעצמי הוא הנמען למכתבי הרבנים. "אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי ... וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי". הרי תלמידיו של הרב לא יתרשמו מההאשמות ויסתמכו על רבם ועל זקני הרבנים שנמנעו מלצאת נגדו ואף תמכו בו. תלמידי החולקים עליו נשמעים להוראות רבותיהם ואינם נזקקים למכתבים פומביים. על כן למי מיועדים המכתבים אם לא ליהודי תמים ובור בהליכות רבנים שכמותי? אין לי אלא להודות לאותם גדולי עולם שטרחו והביעו את דעותיהם, ולמי שטרח והושיבם באכסניה וירטואלית אחת והגיש את דבריהם לפני כשולחן ערוך. ארצה לשתף אתכם כיצד מתקבלים דבריכם אצל דעתי הענייה.

במה חורגות הטענות כנגד פסקי הרב מלמד שליט"א משאר מחלוקות בהלכה?

ראשית, מקריאת מכלול הטענות, איני מבין מהי הטענה הנטענת כלפי הרב מלמד שליט"א. התבוננות דקה ברצף הטענות מעלה כי אמנם יש שנחלקו על פסקיו, אך לא ניכרת חריגות בין המחלוקות עימו לבין מחלוקות אחרות שקיימות בכל דף גמרא או סימן בשו"ע. יתר על כן, הלוגיקה של איסוף המחלוקות והכללתן לכדי כתב אישום כנגד כותבן, תמוהה. מכיוון שכמעט כל פסק של הרב מלמד שכנגדו יצאו, נתמך ע"י אחד מהרבנים החתומים על המכתבים.

התלמוד הירושלמי מספר מעשה מתוק, על רבי שהתיר ליקח את כל הירקות מיד במוצאי שביעית מלבד הקפלוטין. עשו סוחרי הקפלוטין הפגנה, הלבישו את הקפלוטין שק ואפר, וקראו: "מה חטא זה". עמד רבי והתיר ליקח גם את הקפלוטין מיד במוצאי שביעית. נתבונן רגע במעשה. וודאי היו לרבי נימוקים לאיסור הקפלוטין, ואף על פי כן חזר והתירן כדי שתהיה תורת ה' תמימה ועקבית. במעשה זה של פסילת פסקי הרב מלמד דווקא, קו המחשבה לא ברור לי כלל.

אחר בקשת המחילה, אסכם ואפרט את חוסר העקביות. הנחת העבודה שלי פשוטה מאד: אם מובאת רשימת טוענים כנגד רב פלוני כאשר לכל אחד מהחותמים טענה על פסקי רב פלוני, אין מקום להצטרפות ב'קול קורא' לציבור עם כאלו שמסכימים עם הפסק הבעייתי בעטיו יצאו כנגדו. דא עקא, רוב הנקודות הבעייתיות שהעלו מוסכמות על חלק מהחותמים. אם כן, לכאורה אין להם סמכות לפסוק ולחתום לשיטתם של חותמים אחרים.

כתב הרב יגאל קמינצקי שליט"א שמכיוון שהורה הרב מלמד להיתר בניקיון ובדיקה שטחיים של ירק מחרק, בניגוד למקובל, אין הוא ראוי להורות ועליו לבטל דעתו אל הרגיל והמקובל. הוסיף הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א שהוראותיו בהלכות נידה מפתיעות ומחודשות. לפתע נזכרתי שלפני כמה שבועות נתגלגל לידי עלון ובו סיכום שיעורו השבועי המרתק של הרב מאזוז. באותו שיעור כתב הרב מאזוז שוודאי שיש לסמוך על בדיקה ושטיפה של ירקות עד מקום שעינו של אדם מגעת כפי שנהגו מימים ימימה, ולא ימנע עצמו ממזונות קלים ובריאים שברא הבורא יתברך בעולמו, דוגמת הארטישוק. ניסיתי ליישב הדברים זה עם זה. הרי אם פסול המתיר ירקות חשודים בנגיעות כדברי הרב קמינצקי, כיצד נסמוך על הרב מאזוז בפסילת אחרים מחמת פסיקותיהם בהלכות נידה?

המשכתי לסיעת רבני הר המור שהעלתה בהמוניה לפסול את אותו חכם מכיוון שאוחז בהשקפות פסולות ותומך בדעות החולקות על הרבנות הראשית. זיכרון עמום העלה ממעמקי הנשייה כיצד לפני מספר שנים, נחלקו על אחד מבני אותה חבורה מחמת הוראותיו המחודשות בהלכות נידה שלא נמצא להן בית אב (לא ניכנס כאן לתוכן הפסקים. לענ"ד היו בהם מחודשים יותר מהנידונים כעת) ואף העמידו בתי דינין לברר זאת. נמנו כל בני החבורה ועמדו על חובתו כרב שהוסמך ומרא דאתרא לברר הלכות ככל כוחו, ואין להלעיז על פסקי רב מוסמך. שוב תמהתי. אם לדברי הרב מאזוז פסול רב המחדש הקלות בדיני נידה, כיצד יימנה על רבני הר-המור ויצטרף אליהם בפסילת פסקיו של הרב מלמד?

המשכתי לגאון הרב דב ליאור שליט"א שביטל את פסקי הרב מלמד מנימוקים שכבר הזכרנו קודם. ולפתע נזכרתי שהרב ליאור עצמו מורה הוראה מנוגדת להוראת הרבנות הראשית בעניין עלייה למקום קודשנו בטהרה ומכריע מדעתו הרחבה ובקיאותו המופלאה במספר מקומות נגד הנוהג המקובל בציבור תופסי התורה. שוב תמהתי. הרי סיעת רבני הר-המור שוללת הסתמכות על הוראותיו של רב המורה בניגוד להוראת הרבנות הראשית לישראל, וכאן מצטרפת לרב ליאור על מנת לפסול את הרב מלמד?

לא הרי זה כהרי זה, וכמעט לכל הוראה מוקשית של הרב מלמד עבורה נקראים אנו להימנע מלהגות בספריו, נמצא לו חבר בין החותמים על המכתבים נגדו. הצד השווה ביניהם שמצאו דופי ברב מלמד, איש איש מנימוקיו וטעמיו.

אנו שבעי עצומות שכתבו רבנים כנגד פסקיהם וכתיבתם של רבנים אחרים. מצינו די והותר כאלה שאף שלעיתים נמנו עליהן גדולי עולם, קיבלנו אותן כמחלוקות לגיטימיות בהלכה

אמנם ירא ליבי מלעשות מעשה וללמוד בספר פניני הלכה כנגד חבל של חכמים שמדבריהם עולה מסקנה אחת, גם כאשר אם הנימוקים שונים ואף שנויים במחלוקת ביניהם. אך מזקנים אתבונן, וראוי להתבונן כיצד נהגנו באירועים קודמים בהם נימנו רבנים, לעיתים גדולים מובהקים ולעיתים (השלם לבד) על בר פלוגתתם. עולה לנגד עיני דמותם של גדולי עולם בני דורנו שאת ספריהם לומד כלל ישראל ושמם נזכר ברטט וזיע, וגם על הוראותיהם הרהרו וערערו. נזכרתי בשקדן ואיש האמת שאף אחרי גיל 100 לא בטל, השליך מעליו כל הבלי עולם הזה וזרק מדי ליל שמיכתו קצת אחרי חצות וקם לתלמודו – הגרי"ש אלישיב זצ"ל. אף הוא קיבל אבנים מקנאים על פסק שלא מצא חן בעיניהם בעניין חיטוטי שכבי בסלילת כביש בגין. נזכרתי במורה ההוראה וראש הישיבה הבהיר והנעים לכל החוגים, עליו אמרו גדולי עולם שלא יצאה מפיו סברא שאינה ישרה – הגרש"ז אוירבך זצ"ל.

על הוראותיו בהלכות נידה בניסיון לסייע לחשוכי ילדים להרות, יצאו כנגדו אף באלימות. צפו ועלו זיכרונות הילדות מיהודי עדין שדיבורו שקט ותוכן דבריו חריף ותקיף, שחייו הוקדשו להפצת תורה בעומק בכל שכבות העם וכתביו פעלו טובות בדור של הורי וממשיכים לפעול טובות – הגאון הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל זצ"ל. גם כנגדו ונגד כתביו יצאו וגם אז הייתה זו אסופה מגוונת של טענות שקשה להבין מתוכה מה רוצים ממנו ומקהל הלומדים. צף ועולה סיפור מקסים שראיתי בספר ילדים על פוסק הדור אשר מעבר לים שמצודתו פרוסה על כל העולם ותפארתו ירושלים, שחסידים קנאים ירדו לחייו בשל פסקיו והשתייכותו למפלגה אחרת – הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. פעם התארגנו החסידים למשלחת מחאה בעקבות אחד מפסקיו. כשבאו לקבל הדרכה וברכת הדרך מרבם – ר' יואליש זצ"ל.

הלה ענה בחריפותו הנודעת, שהכל טוב ויפה, אך אם ידבר עימם הגרמ"פ לגופו של עניין, אין לו עצה לייעץ להם. אי אפשר לשכוח את המבהיל בבקיאותו, משיב עטרה ליושנה ומכריע בחמורות שבחמורות– הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שרבנן קשישאי יצאו נגדו בחריפות כי ביכר את פסיקת הנגלה על הסוד. אזכיר גם את ראש הישיבה, הדיין ורב רבנן מנקיי הדעת שבירושלים, שרצה לסייע לתלמידיו להצטרף למערכת החינוך, להשיב רבים מעוון וגם להתפרנס בכבוד – הגאון רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, אשר הותקף כאחד הריקים בשפה בוטה ומכוערת מסיעת רבנים שראו יוזמה זאת כצלם בהיכלם. אחרון אחרון חביב ואהוב, ראש למוקעים ולמוחרמים בדורנו, השקדן המופלא ואיש האשכולות המחדש פסק במקצועות גדולים בתורה שנזנחו בשנות הגלות, ולזכותו נזקפים שמירת השבת והכשרות בצה"ל ובמוסדות המדינה - הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל.

הרב הותקף ע"י גדולים באמת, חלקם נזכרו לעיל, על בחירתו לשנות את סדרי הדין כדי למנוע התנגשות בין הדין הרבני הרשמי למוסדות המדינה.

אמנם יצאו כנגד כל אלה בתקיפות. אך האם התקיפות בהכרח תורה האמת? לפעמים יעבור דור או שניים ונבין מי ראה את הנולד ומי השתדל ככל כוחו, שכלו, צדקתו וטהרתו, אך לא כיוון אל האמת. בחלק מהמקרים, הדברים כבר נתבררו והובהרו.

מה יעשה, אם כך, רב שנחלק על חברו, וסבור שפסקיו הינם טעות עד כדי הכשלת הציבור?

ישאלו רבנן ותלמידיהון וכל מאן דעסקין באורייתא קדישתא, אם כך מה נעשה ודעתנו דעת תורה הבאה מעמל של שנים ושימוש תלמידי חכמים, נוגדת דעתו של רב פלוני? כיצד לא נצא נגדו ונציל את הציבור מהוראת טעות?

קטונתי מלומר לגדולי עולם מה לעשות. רק הבהרתי שאסופת דברים שאין להם מכנה משותף מלבד ההתנגדות האישית לרב פלוני, מעולם לא התקבלה אצלנו (לשון רבים. הקולקטיב בשמו אני בא בעלי בתים עם ילדים בבני עקיבא) ולא מתקבלת אצלנו גם במקרה הנוכחי.

מה כן נקבל ויעורר את ליבנו לשוב ממעשינו השגויים? התשובה פשוטה. כיתבו בהלכה. בבהירות. כך שגם בורים כמונו יבינו. דירשו בציבור. הסבירו טעמכם נימוקכם ומקורכם. אמרו לנו כיצד נכון לדעתכם הרחבה לפעול. הציבור רוצה לדעת דבר ה' זו הלכה ומשתוקק לקבל מכם תורה. חסכו מאיתנו את ההתנגדות האישית לחכם פלוני. ראינו כאלה בעבר, חתמו עליהן זקני הדור הקודם, ומעולם לא התרגשנו מהן.

ארהיב עוז ואעלה רעיון נוסף, אשר מעט שובר את הקונספציה הנוכחית: גם המתנגדים לפסקים ולאמירות אקטואליות של הרב מלמד שליט"א יתקשו להכחיש שספריו הרחיבו את העיון בהלכה במידה מופלאה. מכיר מכלי ראשון יהודים במגוון שכבות גיל וחסרי רקע ישיבתי שלא מצאו טעם בלימוד ההלכה כי נראה להם אסופת פרטים נטולת מגמה והגיון, ובספרי פניני-הלכה ראו אור. ראו כללים וכיוונים אשר נובעים מהמקראות ומחז"ל, ומתפרטים לניצוצי אורה בפרטי הלכות ובפסקי אחרוני אחרונים והחלו ללמוד הלכה בבהירות ובשמחה.

אולי במקום להרוס, תוסיפו קומה? זו הדרך בה נקט הראב"ד מול הרמב"ם במשנה תורה, הרז"ה והראב"ד מול הרי"ף, הרא"ה מול הרשב"א בתורת הבית והרמ"א מול מרן בשו"ע. במקרה האחרון דובר על השלמת מסורת אשכנז אל מול מסורת ספרד וא"י, וזו התקבלה בשובה ונחת. במקרים שלפניה השיח היה רועש יותר ולעיתים נכתבו ביטויים קשים לעיכול בין הצדדים. עם ישראל ובירורה של הלכה יצאו נשכרים מתורת ה' תמימה. אולי במקום לצאת נגד, תפרשו מפה, תכתבו מחרוזת לפנינים. תסבירו את ההתנגדות לנימוקים, לכללים וגם למסקנות. עם ישראל יצא נשכר.