השבוע זכינו, ברוך ה', ליזום ולארח את כנס 'החשיבה האסטרטגית של הגרעינים התורניים' בנתניה. רגע מיוחד ומרגש מאוד היה כשח"כ משה אבוטבול סיפר את סיפורו המיוחד, בהקשר לתנועת הגרעינים.
ראשית, עצם השתתפותו של ח"כ אבוטבול הייתה מיוחדת מאוד, מפני שהיא מבטאת את הפסוק מתהילים (קיט, סג) "חבר אני לכל אשר יראוך", שכל המאמינים בה' ותורתו, גם אם הם מזרמים שונים, צריכים להיות חברים זה לזה.
וכך הוא סיפר – בילדותי, למדתי בבית ספר ממלכתי (לא דתי) בבאר שבע. בזמן לימודי, הייתה מורה אחת שסייעה לי לשפר את לימודי. בשונה משאר המורות, אותה מורה הייתה דתית. אצלה למדתי מעט על היהדות, ונפשי נכספה ללמוד עוד. ביקשתי ממנה שתמצא לי בית ספר דתי, שבו אוכל ללמוד.
היא מצאה לי בית ספר כזה בירושלים, ואף לקחה אותי בעצמה, בחיפושית האדומה שלה, מבאר שבע לירושלים, והכניסה אותי למוסד הדתי. ובזכותה, אני ומשפחתי זכינו בחיי תורה ומצוות. מאז חיפשתיה כדי להודות לה ולא מצאתיה.
סיים חבר הכנסת ואמר מול המצלמות, ששידרו את הכנס בשידור ישיר – 'המורה תמי, אם את שומעת אותי, אשמח להודות לך'...
אכן, תנועת הגרעינים התורניים, כמו תנועות חשובות אחרות בעם ישראל, חרתה על דגלה את חיבור עם ישראל לאבינו שבשמיים. ונציין כאן שתי נקודות המאפיינות במיוחד את תנועת הגרעינים, ועולות מפרשת השבוע וממקורות נוספים.
א. בפרשיות תרומה ותצווה מצטווה משה על המשכן והשבת, אך בפרשת ויקהל הוא מפרסם את הציווי לעם כולו. ציוויים רבים העביר משה אל העם, אך דווקא בציווי על המשכן והשבת, יש הדגשה ייחודית על כך שמשה מקהיל את העם כולו, והפרשייה כולה נפתחת בביטוי "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", ביטוי יחיד במינו בתורה.
דומה, שדווקא כאן נאמר ביטוי זה, כי השבת והמקדש הם פסגתם הרוחנית של ישראל, ולפסגה זו דרושה שותפות של העם כולו, אנשים, נשים וטף.
סודה של תנועת הגרעינים בכך שהיא תנועה של הרבה מאוד אנשים פשוטים, אנשים רגילים, שבאים לחיות חיים רגילים שהם חיים של חזון. כוחה דווקא בהמוני האנשים, אנשים נשים וילדים, שבאים לחיות כביכול חיי יום יום עם כולם, גרים בבית רגיל, עובדים במגוון מקצועות, גרים בשכונה עם כולם, שמחים בשמחת שכניהם ומצטערים עימם בצרתם,
אבל בתוך ליבם בוערת תבערה פנימית שיהא העם הזה, עם מיוחד, עם של חזון, עם שנושא עיניו השמיימה, ושואף להיות מה שעם ישראל צריך להיות, העם הגדול שמחובר לאלוקים. ובתוך פעולותיהם שוזרים הם לימוד תורה עם יהודי זה, חסד עם חבירו, וחיזוק הזהות היהודית במגוון מקומות – בהדלקת נר חנוכה ובקריאת מגילה עם שכניהם בבניין ועוד ועוד, וכך העם כולו מתוך בחירה וחירות, מתחבר אט אט לייחודו וייעודו.
ב. תנועת הגרעינים היא תנועת החיבור ליהדות מתוך תורת ארץ ישראל, תורה שמאמינה ששבנו לארץ ישראל כדי להיגאל. זוהי תנועה שמאמינה, שדורנו הוא דור קומת הרוח. לאחר ששבנו כאן לארצנו, ובנינו כאן מדינה מפותחת עם חיי חומר משגשגים, הגיע הזמן שנשוב לרוח המיוחדת והגדולה של עמינו, הרוח של קרבת האלוקים מתוך שמחה ואהבה.
דבר זה שנוי בתורה, כתוב בנביאים ומשולש בכתבי רבותינו האחרונים, שאחרי שעם ישראל ישוב לארץ ישראל הוא ישוב אל ה'. כולנו הרי מכירים את חזון העצמות היבשות ביחזקאל, המדבר על כך שהעצמות היבשות יתאספו זה אל זה, ואחר כך תיכנס בהם הרוח ויחיו.
כך, לאחר ששבנו עצמות יבשות ואודים מוצלים מאש, מכל קצווי תבל, הגיע הזמן שרוח הקרבה לה' תיכנס בנו, ונשוב ונחייה חיים אמיתיים של קשר לה'.
זה תפקידו של דורנו. וכל מי שמצטרף ופועל במשהו לקירוב עם ישראל לאבינו שבשמיים, שותף להגשמת חזון יחזקאל, ועליו דיבר הנביא לפני אלפי שנים, באומרו – "ונתתי בכם רוח וחייתם... וידעתם כי אני ה'"!
הרב נתנאל יוסיפון ראש ישיבת ההסדר וגרעין 'אורות נתניה'