"נולדתי למשפחה דתית לאומית בנתניה והייתי ילד די שגרתי", אומר עזרי טובי בשעה שאני מנסה להתחקות אחר המסע הרוחני שעבר בחייו, אשר באופן טבעי רק בקמצוץ ממנו נוכל לגעת בכתבה זו, או בכלל.
טובי, 51, נשוי ואב לחמישה המתגורר ביצהר, הנו איש וידאו ותוכן שבין היתר ייסד את ארגון ההסברה 'בומרנג', ובשנים האחרונות מעביר בהצלחה רבה קורסים לצילום ועריכת סרטונים בסמארטפון.
"אמנם גדלתי בבית דתי", ממשיך טובי, "אבל במשך הרבה שנים הייתי נטול כל רגש דתי ורוחני. ממש אפס אחוז רוחניות. אני אומר את זה בתסכול, אבל זה היה המצב. המסגרות שלמדתי בהן לא העניקו לנו רוח, יסודות באהבת ה', חיות בעבודת ה'. אני לא מאשים אותם, רק מתאר את מה שהיה. כשהייתי בן שמונה ההורים שלי טסו לשליחות בקנדה. הרבה אנשים לא יודעים מאיפה האנגלית הטובה שלי, זו שבעזרתה עשיתי את הסרטונים של בומרנג, והאמת היא שבזכות השליחות בקנדה למדתי אנגלית כמו שצריך. כשהייתי בן חמש עשרה ההורים שלי טסו לשליחות נוספת, הפעם באנגליה. ושם חטפתי את הכאפה של החיים שלי מבחינה רוחנית".
מה קרה באנגליה שכה טלטל את עולמך?
"אף פעם לא באמת לימדו אותי למה לקיים מצוות. וגם מה שהייתי עושה, זה היה רק 'כמצוות אנשים מלומדה'. כשהגעתי לאנגליה זה התפוצץ לרסיסים, פשוט לא החזיק מעמד אל מול החברה החדשה שהכרתי. התחלתי ללכת למסיבות, פאבים, התחברתי עם גויים וכו'. ממש שנה של פריקת עול מוחלטת. ואם זה לא מספיק, בשנה ההיא גם לא למדתי. עזבתי את בית הספר. תכל'ס אפשר לומר, שבשלב ההוא כבר כמעט לא נשאר לי קשר ליהדות. הורדתי את כל הסממנים החיצוניים, ורק שמרתי על צום בכיפור ואי אכילת חזיר. חוץ משני אלה לא נשאר לי הרבה מהיהדות".
כמו מלאכים
"אחרי כמה שנים חזרנו לארץ, והתגייסתי לשירות קרבי בגבעתי. אחרי השחרור טסתי לטיול במזרח הרחוק, ונשארתי שם שנה וחצי. רציתי לברוח, לחוות, להשתחרר. אני בן אדם שמאוד אוהב להתנסות בכל מיני דברים, ובטיול במזרח זה אכן קרה. בשלב מסוים בטיול שמעתי שפתחו בניו זילנד אטרקציה חדשה – קפיצת בנג'י ממסוק, אז מהר מאוד הגעתי לשם כדי לנסות את החוויה. הייתי הישראלי הראשון בעולם שעשה את זה. כשחזרתי לארץ, החלטתי שאני רוצה ללמוד מוזיקה ברימון. ניגנתי בגיטרה מגיל צעיר יחסית, מאוד אהבתי את זה, ורציתי לקחת את זה קדימה. להוציא שירים ולהופיע איתם. חיפשתי לעסוק במשהו שלא יהיה טכני, אלא כזה שיתן לי ביטוי לנשמה.
"נרשמתי ללימודים, אבל נותרו עוד מספר חודשים לפתיחת השנה. בתקופה ההיא ה' חייך אלי, ומשהו בתוכי פתאום אמר לי שלפני שאני מתחיל תהליך של שנים ארוכות, לפני שאני צולל ללימודי המוזיקה, אני צריך לתת עוד צ'אנס ליהדות. הרגשתי שזה לא הוגן להשאיר בתוכי את היהדות כפי שאני חוויתי אותה. הרגשתי שיש בה משהו שפספסתי, משהו שעדיין לא נגעתי בו. חשבתי מה לעשות עם זה, והמקום היחיד שעלה לי בראש זה מכון מאיר. ידעתי שזה מקום בירושלים שלומדים בו בעלי תשובה מיוחדים, מקום מגניב כזה עם הילה סביבו".
אני מניח שההחלטה להגיע למכון לא הייתה פשוטה עבורך, מכיוון שמדובר בשינוי חיים די קיצוני.
"זה אכן לא היה פשוט. יצר הטוב אמר 'עזרי תן צ'אנס', ויצר הרע אמר שזה חסר סיכוי. בסוף מצאתי תחבולה מסוימת, והחלטתי להגיע רק לשבוע אחד ואחר כך לחזור מיד למוזיקה. זה קצת השקיט את היצר הרע. מי שקיבל את פני במכון זה כמובן דני שרחטון האגדי, עם החיוך הגדול שלו וקבלת הפנים החמה והמפורסמת. הייתי במכון שבוע, כמו שנקבע בתוכנית, ואז החל משא ומתן פנימי בתוכי – האם להישאר או לעזוב. גם במקרה הזה, פשוט החלטתי להישאר עוד שבוע. ואחריו עוד שבוע. מפה לשם, בסופו של דבר למדתי במכון שנתיים וחצי. תקופת חיים מדהימה וכל כך חשובה עבורי. במכון מאיר הלב שלי נפתח מחדש. מהמכון קיבלתי את החום שאני מרגיש כלפי ה', התורה, היהדות. מאז שהגעתי למכון אני מרגיש שהחמימות הזו הולכת איתי לכל מקום. אחרי שחשתי אותה בזכות המכון – לעולם היא לא אבדה לי שוב. קיבלתי המון דברים טובים במכון, אבל זו המתנה הטובה ביותר שיכולתי לקבל.
"החוויות שחוויתי במכון היו מאוד חזקות. בתקופה ההיא למדתי מבוקר עד לילה. היינו יוצאים מוקדם בבוקר מהמכון, עם תפילין, הולכים ל'נץ' בבית הכנסת של הרב מרדכי אליהו. בבקרים האלה הרגשתי כמו מלאך, כאילו ה' ואני יושבים אחד ליד השני. זו הייתה תקופה של אורות גבוהים וחדשים. האורות האלה הזינו אותי כמו שאף חוויה שחוויתי בעבר לא הזינה אותי. אחרי כמה שבועות במכון, כשהבנתי שאני לא הולך לעזוב אותו כל כך מהר, קיבלתי עלי עול מצוות בבת אחת. בד בבד, החלטתי להיפרד מכל מיני דברים שכבר לא התאימו. זרקתי את הג'ינסים, את הדיסקים, הפחתתי קשרים עם חברים מהעבר וגם הפסקתי לעשן. זה לא תמיד היה קל, אבל סך הכל הייתי מאוד מאושר".
חייל במלחמת התודעה
לאחר שנה וחצי של לימודים במכון זוג חברים של בעל התשובה הטרי הציע לו שידוך, ולאחר תקופה קצרה יחסית נישאו השניים. "כשהבנתי שהקשר הולך למקום רציני", אומר טובי, "לקחתי את אשתי המיועדת לאיתמר. היה לי ברור שאני רוצה שנקים את ביתנו ביהודה ושומרון. גם לאשתי זה היה ברור. זמן קצר לאחר מכן, אכן התחתנו. הייתה לנו חתונה מאוד מאוד שמחה. לדעתי אנשים בקושי ישבו בה לאכול. בשנה הראשונה לנישואינו גרנו בתקוע. היינו ממייסדי תקוע ג', וכל יום נסעתי ללמוד במכון כאברך. אחרי תקופה מסוימת עברנו למעון, משם לגבעות עולם באיתמר, ואז בנינו את ביתנו ביצהר. בין לבין, טסנו כמה פעמים להודו, לטובת ניהול והפעלה של 'בתים יהודיים'. מאז שחזרתי בתשובה עסקתי המון בקירוב, דיברתי עם אנשים, העברתי שיחות, והמון פעמים גם הגיטרה הייתה חלק משמעותי מהעניין.
"עם הזמן שעבר נוכחתי לדעת כמה חשוב להסביר לעולם את מה שאנחנו רואים כאן כמובן מאליו, ולכן לפני שש שנים הקמתי את 'בומרנג - נלחמים למען ישראל', ארגון שזו בדיוק הייתה המטרה שלו. הפקתי מא'-ת' סרטוני הסברה ישראלית באנגלית, ופרסמתי אותם ברשתות החברתיות. אני אוטודידקט, ולימדתי את עצמי לצלם, לערוך, לעשות הכל לבד. הייתי כותב התוכן, הצלם, העורך, המגיש, איש יחסי הציבור וגייס התרומות של 'בומרנג'.
"ברוך ה' הפקתי מאות סרטוני הסברה, ובשלב מסוים החלטתי שאני רוצה ללמד אחרים איך לעשות את זה וככה למעשה הגעתי לעניין של הקורס. מה שאני עושה כיום בקורסים שאני מעביר זה בעצם ללמד אנשים כיצד הם יכולים בקלות ובמהירות להפיק תוכן ולייצר סרטונים בסמארטפון שלהם. אני מאמין שאנחנו נמצאים כיום במלחמת תוכן, מלחמת תודעה. בסופו של דבר, מה שמעצב את התודעה הציבורית זה התוכן שאנחנו צורכים. אני חושב שזה מאוד חשוב שאנשים שיש להם מה לומר ישתמשו בכל האמצעים שיש להם בשביל ליצור תוכן טוב, קדוש ואמיתי. כל אחד מאיתנו הוא חייל במלחמת התודעה הזו, ולכן אם יבוא אלי מישהו שירצה להפיק תוכן שיסתור את הערכים שאני מאמין בהם, אני לא אלמד אותו. אמנם אני גם מתפרנס מכך, אבל הערכים הנצחיים של עם ישראל עומדים מבחינתי לפני הכל".
לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן