רב הפוסק דין עוסק במלאכת שמים. שורש תפקידו לעצב בעזרת "מִֽשְׁפְּטֵי־ה' אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו" (תהילים י"ט י') את אורח החיים של בני קהילתו ע"פ רצונו ית"ש. אינך רשאי להשתמט מכך, הן לשם כך מונית לכהן בקודש.
אל תכבוש בלבבך פסק דין צודק ממורא בשר ודם. עיסוקך במלאכת שמים תעמוד לך לבל תטעה כמאמר חז"ל (שבת י' א') "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו... מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (רש"ר).
השיימינג הזלזול והביטול שעשו מספר תלמידי חכמים לרב אליעזר מלמד והחרמת ספריו אין לה מקום. אם כל רב יחרים את תורת חבירו משום שאינו סובר כמותו, תורה מה תהא עליה?! אם כל רב ידבר סרה ברעהו, מה יאמר העם?! אם הרבנים לא ינהגו בכבוד כלפי אחיהם הרבנים המשמשים בקודש איך נדרוש מחברי הקהילה לנהוג כבוד האחד כלפי השני?!.
לא בכדי הרבה הקב"ה לישראל תורה ומצוות אלא כדי לצרף בהם את הבריות. התפקיד להביא לאחדות ישראל מוטלת על תלמידי חכמים המצווים להרבות שלום בארץ. חכמת חכמים ובינתם מן התורה היא באה וכמאמר החכם באדם שלמה המלך "דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם" (משלי י"ג י"ז).
רבי ישמעאל אומר: בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת (ברייתא). עולם התורה בנוי על סיעור מוחות של חכמי הדורות. זה מתיר וזה אוסר. זה מחייב וזה מזכה. שבעים פנים תורה. תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה לבוא וליטול יבוא וייטול. לא בכדי אמרה המשנה "עשה לך רב". זכות לכל אדם לבחור את רבו ולאורו ילך. המרא דאתרא הוא הפוסק המחייב את בני קהילתו.
יפתח בדורו כשמואל בדורו. אך טבעי שרב פוסק הלכה על פי מציאות בה הוא חי. חברי הקהילה והתלמידים מחויבים לפסיקות שפוסק רבם. מותר אף חובה לרבנים אחרים לחלוק עליו אבל אסור להם לבזות תלמיד חכם. לזלזל בחכמתו. כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (אבות ג' י"א).
לאחרונה שמענו מפי רבנים המכנים את חבריהם הרבנים בכינויי גנאי שהם בגדר רכילות ולשון הרע. אחי הרבנים! האם שכחתם את הגמרא (יומא ט' ב') המספרת: בית שני "שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם". בל נשכח את המעשה של קמצא ובר קמצא (גיטין נ"ה ב') שגרם לחורבן הבית. גם זכור נזכור שבית שלישי ייבנה רק על ידי אהבת חינם.
אשרי הרב שזוכה ללמד תורה ברבים וזכות הרבים תעמוד לו לעמוד כחומה בצורה כנגד המלעיגים והמלעיזים המבקשים לעשות את תורתו פלסתר.
"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו" (משלי ט"ז ז). רבי קרא פסוק זה על רבי חייא היות שדרכי רבי חייא רצויים לפני הקב"ה סיבב הדברים כך שרבי חייא יופיע בפני בניגוד לרצוני ואתפייס עמו (מועד קטן ט"ז ב ורש"י שם).
וזה סיפור המעשה: רבי גזר שלא ישנו חכמים לתלמידים דברי תורה בשוק, וזאת על סמך הפסוק (שיר השירים ז' ב') "חמוקי ירכייך כמו חלאים מעשה ידי אמן". התורה מעשה אומנותו של הקב"ה צריכה להילמד על ידי תלמידי חכמים בבית המדרש. לא בשוק או בתקשורת אלא בסתר הישיבה כמו הירכיים המכוסים משום צניעות. אמר רבא: כל העוסק בתורה מבפנים - תורתו מכרזת עליו מבחוץ (מו"ק ט"ז ב'). עדים אנו שגדולי הדור צמחו מתוך ד' אמותיהם.
בעידן התקשורת המודרנית והמשוכללת בעלת ערוצים רבים, הכל גלוי וידוע וגם דברי תורה פורצים אל מחוץ לכותלי בית המדרש ולכן חשוב שרבנים המדברים אל בני קהילותיהם יעלו את ההלכות על הכתב בצורה נבונה שקולה ונכונה ונגישה כיאה לרמתם הרוחנית של בני קהילותיהם ולחבב אותם עליהם.
חלק עליו תלמידו רבי חייא, ולימד תורה את בני אחיו בשוק. סבר שלתלמידי חכמים גדולים מותר. רבי הקפיד על כך וסילק אותו מעל פניו. לבסוף התפייס עמו אחרי שהכיר בצדקת דרכו. רבי חייא סמך על הפסוק "חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה" (משלי א כ),
אמר הנביא ישעיה (מ"ח ט"ז) "לא מראש סתר דברתי" משמע שהתורה ניתנה לישראל על הר סיני קבל עם ועולם עד שאפילו כל הגויים שמעו וראו את הקולות מפי ה' (זבחים קט"ז א'). כאמור, היום אנחנו מעודדים תלמוד תורה בכל הערוצים בתקווה שהמאור שבה יחזירם בתשובה שלימה.
המשנה (סנהדרין צ' א') מלמדת מיהו אפיקורס זה המבזה תלמידי חכמים ואין לו חלק לעולם הבא. אפיקורוס. רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו: זה המבזה תלמיד חכם (שם צ"ט ב'). גם רבנים חשובים עלולים לחטוא בחטא היוהרה ומזלזלים ומביישים את הרב שאין דעתו ההלכתית תואמת את דעתם.
הרמב"ם (ת"ת פ"ו) פסק שעוון גדול לבזות את החכמים או לשנאתן ולא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דבה"י ל"ו) "ויהיו מלעיבים מלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" וחרבה ירושלים ל"ע. מחלוקת לשם שמים – כן. ביזוי וזלזול – לא!