לקראת סוף השבוע הקודם החלו להגיע לחבריי בציונות הדתית ואלי פניות עם קריאות לסיוע ליהודים באוקריאנה.
ביום שישי שטף הפניות התגבר באופן משמעותי וגם במהלך השבת עסקנו בסיוע ליהודים במצוקה.
במהלך הטיפול בפניות פגשנו גורמים רבים שפועלים יום ולילה ועושים עבודת קודש. דיפלומטים, אנשי לשכת הקשר, אנשי הסוכנות ועוד, נותנים את כל כולם בתנאים קשים ועובדים באופן מעורר השראה.
הפניות שקיבלנו הן מגוונות ושונות, ובכל זאת ניתן להציג מספר מסקנות ביניים רוחביות:
• נציגי מדינת ישראל לא נמצאים בתוך אוקריאנה. מסיבות מובנות השליחים של הסוכנות ואנשי נתיב יצאו מאוקראינה ונמצאים יחד עם אנשי משרד החוץ בעיקר במעברי הגבול. הם אינם מטפלים בחילוץ היהודים מאזורי הלחימה והבאתם אל הגבולות אלא רק מהגבולות והלאה.
• על פי רוב האוכלוסיה היהודית החזקה יותר יצאה כבר מגבולות אוקריאנה. מי שנשאר הם בעיקר אנשים עם קושי בריאותי, קשישים, ומשפחות שלא רוצות להתרחק מהגברים מחוייבי הגיוס.
• האנשים שיש להם קשר קרוב ויעיל אל מי שנשאר בשטח הם בעיקר שליחי חב"ד המופלאים שמוסרים את נפשם, באופן הפשוט ביותר כדי לסייע ולדאוג לכל מי שזקוק.
• כפי שזה נראה, המצב ההומניטרי ילך ויחמיר, הקשר ילך ויעשה קשה יותר והיכולת לסייע תפחת.
• למרות הצילומים והחגיגות בנתב"ג החוויה של עולים רבים היא קשה מאוד. התהליכים הבירוקרטים בנתב"ג לוקחים שעות רבות ולצערי לא יעילים מספיק (ח"כ שמחה רוטמן הגיע דקות ספורות לפני כניסת שבת לנתב"ג כדי לשחרר בחורה שכמעט ונתקעה שם בשבת רק בגלל בירוקרטיה).
אז מה עושים?
בכותרת:
1. לא משאירים אף יהודי מאחור.
2. מעלים את יהדות אוקריאנה לארץ.
ובפרטים:
• תכלול
גופים רבים עובדים בשטח, אך אין גורם שמתכלל את העניין. אין הגדרת משימה ברורה שממנה נגזרות משימות אופרטיביות.
• תמונת מצב
מוכרחים לפעול כדי לדעת כמה יהודים יש בכל נקודה באוקריאנה ומה מצבם. כמה מהם קשישים וכמה צעירים, האם יש דרך לצאת מהעיר והאם יש אוכל ומים. מי הם אנשי הקשר במקום ומה מונע ממי שנשאר לצאת.
• חמ"ל
הקמת חמ"ל אחוד שבו יושבים 24/7 כל הגופים הרלוונטיים בחדר אחד: משרד החוץ, המוסד, נתיב, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, מד"א, נציגי הצלב האדום בארץ, הג׳וינט וכמובן חב"ד.
עבודה משותפת תחסוך אינסוף אנרגיה שמתבזבזת כרגע על עבודה כפולה והתנהלות חובבנית של ניהול מלחמה בסדר גודל עולמי בקבוצות ווטסאפ אזרחיות.
• תכנית עליה לאומית
מדינת ישראל חייבת לנצל את המלחמה באירופה כדי להעלות ארצה כמה שיותר יהודים מאוקראינה ומרוסיה. המלחמה היא אירוע בסדר גודל של נפילת מסך הברזל מבחינת הטלטלה וההשפעות שלה על אפשרות עידוד העליה. המצב באוקראינה בכי רע וגם ברוסיה עיצומי המערב יעשו את שלהם. כמו בראשית שנות התשעים, נפתחת כאן הזדמנות היסטורית להמשך קיבוץ הגלויות ובניין הארץ. סביר להניח שממילא רבים מהיהודים יעזבו את המדינות הללו ועלינו לעשות הכל כדי לסייע להם ולדאוג שיגיעו ארצה ולא למדינות אחרות בעולם.
זה נכון מוסרית בשל הערבות ההדדית, כדי להציל אותם מאימת המלחמה, וזה נכון ציונית. אנחנו פשוט צריכים אותם כאן. תחשבו מה יעשו עשרות אלפי משפחות נוספות בנגב ובגליל.
נדרשת פעילות נמרצת בארצות המוצא לעידוד עליה ולניהול אופרטיבי של המבצע להוצאתם מאזורי הלחימה ומרוסיה, ושלל צעדי היערכות כאן בארץ לקליטתם המהירה.
יש לגבש בדחיפות חבילת תמריצים לקליטה באזורים אסטרטגיים בנגב, בגליל, ברמת הגולן וביהודה ושומרון. כך למשל, מענק של מאות אלפי שקלים לעולים שירכשו דירות באזורי עדיפות, משכנתאות בערבות מדינה עם "גרייס" לחמש שנים שבהם המדינה תשלם את ההחזר החודשי, תיקון לוח 2 לתמ"א 35 שיאפשר הרחבת ההתיישבות הכפרית בנגב ובגליל ותוספת יחידות דיור בנחלות קיימות, קידום תכנון במסלול מהיר ומיקוד מאמץ בתשתיות תומכות בינוי. בדיוק כפי שעשו שמיר ושרון ז"ל, היערכות לקליטה זמנית של העולים במספרים גדולים בבתי מלון ובמוסדות חינוך, ועוד.
כמו בראשית שנות התשעים, הציונית הדתית צריכה להתגייס לזה עם הרוח הגדולה ויכולות הביצוע.