אמא של אביב אגם, חלתה בסרטן בפעם הראשונה כאשר היה בן 12 בלבד.
"במהלך שש שנים היא הספיקה להחלים, לחזור לחלות ולצערי הרב גם הלכה לעולמה", מספר אביב בן ה-23 ממקום מושבו בברלין, אליו עבר מבאר שבע ושם הוא עובד באבטחה.
לפני שישה חודשים התקשרו אליו מעזר מציון. "כמו כמעט כל החיילים שמתגייסים נתתי גם אני דגימת רוק ביום הגיוס והמשכתי לשירות בסיירת גולני", הוא מספר, "מתי שהתקשרו אלי אמרו שאני צריך לתת עוד בדיקות דם כדי לוודא התאמה מלאה. אלוקים סידר שבדיוק הייתי בביקור בארץ אז יכולתי לתת את הדגימות בקלות ובלי בעיה".
לפני חודש שוב התקשרו. "אמרו לי שאני מתאים לתרום מח עצם לילדה בת 11 וצריך להגיע כמה שיותר מהר כדי להציל אותה. ילדה בת 11 חולת לוקמיה. יותר מזה אני לא ידעתי עליה כלום".
ההקשר לחוויה של אגם, שהיה לא גדול הרבה יותר בגילו מאותה ילדה כאשר אמו חלתה לראשונה, הוא בלתי ניתן לניתוק. "כל התהליך של אמא שלי קרה מול עייני. אני יודע טוב מאוד מה המשמעות של להיות חולה במחלה הזאת ומה כלול בזה. בגלל כל מה שעברתי עם אמא ידעתי שיש אופציה להציל חיים ולסגור מעגל מהבחינה הרגשית".
להשתתפות בהגרלה 'פרס מציל חיים' לחצו כאן
גם הפעם הכל הסתדר לאגם בדיוק כפי שצריך כדי שיוכל תוך יומיים לעלות על טיסה ולהגיע לארץ. "הסתדרתי עם העבודה, ביקשתי בקשה מיוחדת ואישרו אותה, באותו רגע סגרתי טיסה. עזבתי הכל עליתי עליה והגעתי לארץ. עברתי את התהליך של הזריקות ונתתי את התרומה. מיד אחרי זה טסתי חזרה לברלין וחזרתי לשגרה. היו יכולים להיות קשיים יותר גדולים בדרך, אבל כאשר אדם רוצה משהו כל העולם עומד לצידו".
"היו לי הרבה יעדים בחיים, שזה אחד מהם", הוא מספר, "תמיד הייתה מחשבה שאם יסתדר לי לעשות את זה אשמח. אני מאמין שאם אתה עושה טוב אתה מקבל טוב. ברור שהסיפור של אמא עובר בראש ואתה רוצה לעזור לחולה סרטן וכאשר זה באמת בידיים שלך אז למה לא. בסוף לא הפסדתי מהתהליך חוץ מקצת זמן וכמה יורו. אני לא מפסיד משהו בריאותי".
"בסוף התחושה היא שאני באמת יודע מה הילדה הזאת חוותה, גם בלי להכיר אותה", מסכם אגם, "התהליך שאני הייתי צריך לעבור הוא אולי טיפה כואב, אבל המטרה הייתה נעלה. עשיתי כל מה שאני יכול בשלב זה והתחושה היא טובה אבל יותר מאשמח בעוד שנה, כאשר יתאפשר לי לדעת עליה יותר פרטים, לגלות שהיא החלימה מהמחלה".
להשתתפות בהגרלה 'פרס מציל חיים' לחצו כאן