ד"ר צבי סדן
ד"ר צבי סדןצילום: עצמי

הדרישה "המוסרית" של 'הפורום לקליטת פליטי אוקראינה'

'הפורום לקליטת פליטי אוקראינה' שהוקם ב-9 במרץ, הוא שעומד מאחורי הסיסמה "יהודי לא מגרש פליט". נכון לעכשיו עדיין לא ברור מי האנשים שהקימו את הפורום הזה, אבל ברור שהם מכירים את השמנה והסלתה שחיה כאן.

יכול להיות, השערה בלבד, שאחד מהם הוא אהוד ברק, כי 'הפורום' מיהר להעלות לעמוד הפייסבוק שלו ציוץ של ברק, שבמקרה לגמרי מתאים בדיוק למטרות שלו. אבל לא חסרים מועמדים משכבת "אנשי הרוח" שיכולים לעמוד מאחורי 'הפורום' הזה. דוד גרוסמן למשל, שחושב שזאת בושה לדבר על רוב יהודי במדינת ישראל, או הסופר-תסריטאי-עיתונאי קובי ניב, שחושב שהציונות היא תורת גזע וכיוצא באלה.

"יהודי לא מגרש פליט" – אנטישמיות במסווה מוסרי

מי שלא יהיו היוזמים של 'הפורום' הזה, הם מייצגים ציבור גדול, שנציגיו הקימו מאות ארגונים ועמותות, שפועלים בתוך מוקדי כוח שמכתיבים את סדר היום של מדינת ישראל. הציבור הזה שוטח משנה אנטישמית, מוסרית כביכול, כי "אנטישמיות מוסרית" זה אוקסימורון, שאומרת בפה מלא שציונות היא גזענות, שבושה לדבר על "רוב יהודי", שהאוקראינים הם "היהודים החדשים". הציבור הזה, שכופר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית, הוא בהגדרה ציבור אנטישמי. ואם זה נשמע קיצוני, זה רק כי אנחנו חיים במציאות כזאת.

לא אני ניסחתי את ההגדרה העדכנית לאנטישמיות. מוסד 'יד ושם' הוא שאימץ את ההגדרה של 'הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה' (International Holocaust Alliance), שאומרת בין היתר שאנטישמיות היא גם "הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, על ידי הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני". עד לא מזמן זה היה מובן מאליו שהשוואה בין ציונות לגזענות זאת אנטישמיות. ועכשיו.. לגיטימי לגמרי לדרוש מהממשלה לקלוט פליטים בלי הגבלה, מכל הבא ליד. לדרישה כזאת יכולה להיות רק משמעות אחת, שאיפה לחיסול הפרויקט הציוני. 'הפורום', לפיכך, הוא בהגדרה ארגון אנטישמי שצריך להוציא אותו מחוץ לחוק. במקום זה הממשלה בלחץ בג"ץ נכנעת לתכתיביו.

רק פתאים יקנו את הבלוף של "מקלט לשעה"

אם להאמין ל'פורום', המטרה שלו, כפי שנכתבה בעצומה שפרסם, היא ש"כל עוד אין להם בית – ישראל תהיה להם בית". משתמע מזה שישראל תהיה "מקלט לשעה", עד שהמלחמה תגמר והפליטים יוכלו לשוב לבתיהם. על צו השעה "המוסרי" הזה חתומים אנשים כמו אברהם בורג, גיל חובב, גלי עטרי, דני יתום, יעקב פרי, הרב מיכאל מלכיאור, עמירם לוין, רוני סומק, תמיר פרדו.

מישהו שכנע אותם שיש דבר כזה "פליט לשעה", למרות שבג"ץ סירב באופן עקבי "לגרש" שוהים בלתי חוקיים. לכן, לפחות נכון לעכשיו, אולי עדיף לראות בחותמי העצומה אנשים "פתאים". האנטישמים הם אלה שהקימו את 'הפורום' הזה. הם אלה שמסובבים בכחש את חותמי העצומה, ושאר משתפי הפעולה עם הדבר הזה.

די ברור שמקימי 'הפורום', שמשווים בין רוסיה לגרמניה הנאצית, ובין האוקראינים ליהודים שהועלו על רכבות למחנות השמדה, לא באמת חושבים על ישראל כ"מקלט לשעה". הם פשוט רואים בישראל מדינה של פליטים, ולכן חובתה המוסרית לקלוט פליטים.

זה מסביר את העובדה שרבים מהחתומים הם אנשי שמאל מוכרים וידועים, אותם אלה שבעד "יהודי מגרש יהודי" מיהודה ושומרון. אלה אותם אנשים שמרוב שמחה מחאו כפיים למראה "פליטי" גוש קטיף, שנדחסו לאוטובוסים בניגוד לרצונם. אלה אותם אנשים שיצביעו לרשימה המשותפת, מר"ץ, מפלגת העבודה, יש עתיד, כדי שתהיה כאן מדינת כל אזרחיה, כי מדינה יהודית, כך הם חושבים, זה עסק מאוד גזעני, ומאוד לא מוסרי.

מדינה יהודית היא לא מחנה פליטים

למרות שגם זה היה אמור להיות מובן מאליו, צריך להזכיר, שמאז הקונגרס הציוני הראשון הקפידו לדבר על מדינה יהודית, ובאותה נשימה על קיבוץ גלויות ושיבת ציון. זאת הסיבה לכך שיהודים שבאו הנה בגלל רדיפות ופוגרומים מעולם לא הוגדרו כפליטים. הם הוגדרו "עולים" כלומר, יהודים שמגשימים את חזון נביאי ישראל.

היהודים רצו "אוטואמנציפציה" בארץ ישראל ולא שום דבר אחר. כאשר הרצל הציע למצוא ליהודים "מקלט לשעה" באוגנדה, הצעתו נדחתה בזעם רב כי היא נתפסה כסכנה להמשך קיומה של התנועה הציונית כולה. מאותה סיבה לא ראו ביהודים שהגיעו ארצה בעקבות עלייתם של הנאצים לשלטון פליטים. הם היו "מעפילים" כלומר, יהודים שעלו לארץ למרות האיסורים של המנדט הבריטי. נחישותם של המעפילים היה למקור השראה, ושירו הידוע של לוין קיפניס נישא בפי כל, ונדמה שלא מיותר להיזכר בשיר הזה, ששני הבתים הראשונים מובאים כאן.

אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.

הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!

כשהנאצים עלו לשלטון בשנת 1933, היה ברור להנהגה הציונית שהיהודים הולכים לקראת אסון בקנה מידה חסר תקדים, ולכן הייתה דרושה מדיניות הצלה. מכיוון שהיה ברור שבלתי אפשרי להציל את כל יהדות אירופה, עמדה ההנהגה הציונית בפני הברירה להציל כמה שיותר או להציל רק חלק נבחר. זאת הייתה ברירה איומה, אבל כזאת שהראתה שישראל לא נתפסה כמחנה פליטים אלא כמקום שבו העם היהודי יוכל לבנות לעצמו את ארץ חלומותיו.

זה מה שאמר בן גוריון בשנת 1933, שדרושה "עלייה מובחרת, הציונות אינה מפעל פילנטרופי (הומניטרי). אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של יהודים שיפתחו את הבית הלאומי". זה גם מה שאמר חיים ויצמן בנאום בקונגרס הציוני ה-20 (1937), שבו נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. "מתהומות הטרגדיה אני רוצה להציל 2 מיליון נוער, הזקנים יאבדו הם יחכו לגורלם הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי. רק ענף הנוער ישאר, הזקנים צריכים לעמוד בכך, ולהשלים עם כך". אילו ויצמן ראה במדינה יהודית מחנה פליטים, הוא היה קורא להציל את כל מי שרק אפשר, יהודים ולא יהודים כאחד.

הם רוצים להפוך את ישראל ל"קהילה חוקתית"

לאור האתוס של העולים המעפילים, צריך לשאול, וגם להשיב, איך הגיע ציבור כל כך גדול למסקנה שישראל היא מדינה גזענית, שצריך להעביר אותה מהעולם גם באמצעות קליטת פליטים לא יהודים, וגם באמצעות הפיכתם של יהודים שגרים ביהודה ושומרון לפליטים – שני צדדים של אותה מטבע, שחרוטה עליה הכתובת "לאבדן ציון".

את התשובה אפשר למצוא בין היתר גם אצל עמרי בן צבי, שהיה עד לא מזמן הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה. במאמר (אקדמי) שלו, שפורסם לפני כשנתיים, בן צבי מציג את "תאוריית הקהילה החוקתית" הישראלית, שאומרת שלקהילה הזאת מגיעות כל הזכויות שמגיעות לאזרח ישראלי. הסיבה לכך, הוא כותב, היא ש"לכל בני האדם על פני כדור הארץ יש בעלות שווה כלפי המשאבים הבסיסיים בו. וישראל, ככל המדינות, היא אך ורק 'נאמן' שרירותי, מטעם האנושות, המופקד על זכויותיהם של השוהים בשטחה".

רק שיש בעיה עם "התאוריה" הזאת: היא מייצגת ערכים ומוסריות שלא בהכרח מקובלים על הזרים השוהים בשטחו של "הנאמן השרירותי". אז מה עושים כדי להבטיח ש"התיאוריה" לא תתפוגג בתוך שלל הזהויות הסותרות של השוהים בשטחו של "הנאמן השרירותי", קובעים בשרירות שלזרים יוענקו כל זכויות האזרח חוץ מהזכות לבחור ולהיבחר.

ולמרות שה"תאוריה" של בן צבי לא מתייחסת לזה, צריך להבין שהיום, ה'קהילה החוקתית' שעליה הוא מדבר כוללת גם את כל בעלי החיים, מאמבות ועד בכלל, שגם להם יש זכויות, וגם עליהם, כמו על בני אדם, חלים הכללים של 'קהילה חוקתית' שמשמעותם "בעלות שווה כלפי המשאבים הבסיסיים" של כדור הארץ. ה"תאוריה" הזאת, שמקדמות פמיניסטיות רדיקליות כמו דונה האראווי (בספר שלה When Species Meet), אלה שמצד אחד מדברות על שותפות שוויונית על משאבי כדור הארץ עם כל היצורים החיים, שמכונים "האחרים של כדור הארץ", ומצד שני על הדרה, יותר נכון שלילה מוחלטת של "הגבר הלבן", תופסת תאוצה חסרת תקדים בשנים האחרונות.

שוויון זכויות לשוהים בשטח – ברוכים הבאים ל"אוטונומיה"

כדי להבין עוד קצת מאיפה בן צבי שואב את הרעיון הזה של "בעלות שווה", כדאי להכיר את התלמיד של הרברט מרקוזה, גאורגי קטסיאפיקס, וגם את הספר שלו,The Subversion of Politics, שבתרגום לעברית צריך להיות משהו כמו 'פירוק השלטון'. לגמרי לא במקרה, כותרת הספר של קטסיאפיקס זהה כמעט לחלוטין לכותרת הספר של אנטוניו נגרי, עוד תכשיט מרקסיסטי, שבין היתר היה מעורב בחטיפתו של ראש ממשלת איטליה אלדו מורו.

'פירוק השלטון' עוסק בתנועות החברתיות האנרכיסטיות/ניהיליסטיות שנוסדו בשנות הששים והשבעים של המאה העשרים, כמו 'הבריגדות האדומות' ו'באדר מיינהוף'. אלה נלחמו, וממשיכי דרכם עדיין נלחמים, כך אומר קטסיאפיקס, "למען שחרורו הקרב ובא של הזן (האנושי) מהמבנים הקיימים והארגונים המיושנים שמשמעותם היום סבל עבור בני אדם רבים". קטסיאפיקס, אוהד מושבע של התנועות האלה, מדבר בשבחו של ה"אוטונומיזם", שבין היתר שואף להשיג "שוויון זכויות לזרים", שכוללים גם בעלי חיים, ולכן הבחירה שלו במילה "זן" אנושי, שהוא רק אחד מכלל זני בעלי החיים.

ה"אוטונומיזם" – עוד רעיון פוסט מודרני שקשור ל"תיאוריה הפוסט-קולוניאליסטית" – דורש לפרק את מבני הכוח הקיימים – שהם תמיד מבני כוח "לבנים מדכאים", ולא משנה אם מדובר במבנה כוח קטן כמו התא המשפחתי, מבנה כוח גדול כמו מדינה, או כל מבנה כוח אחר שמציב גבולות ומכתיב "נורמות" חברתיות.

במקום מבני הכוח המדכאים הקיימים, ה"אוטונומיזים" שואף לכונן אוטונומיות חברתיות שכל אחת מהן תקבע לעצמה את "הנורמלי" שלה. יכולה לקום למשל "אוטונומיית הסייבורגים", "אוטונומיית האפרו-אמריקאים" וכו'. רק שבעולם ה"אוטונומיסטי" לא תהיה רשות להקים "אוטונומיה יהודית" למשל, או "אוטונומיה לבנה" ואפילו לא "אוטונומיה סיסג'נדרית".

ל"אוטונומיות" האלה לא יהיו מנהיגים, משטרה, בתי משפט, וכמובן שלא יהיו להן גבולות. החלטות יתקבלו ברוב מוחלט, עדיף פה אחד (הקיבוצניקים יבינו במה מדובר). מי שעקב אחרי ה"אוטונומיה" CHOP בעיר סיאטל, שהקימו 'בלק לייבז מטר' בעקבות מהומות ג'ורג' פלויד, יכול לקבל מושג מהי "אוטונומיה" ולאן היא מובילה. המדינה היחידה שתורשה להתקיים בעולם "אוטונומיסטי", בשיא הרצינות, זאת מדינת פלסטין, שמצופה שתקום על חורבותיה של המדינה היהודית. אחרי שתקום גם היא אמורה להתפרק לאוטונומיות.

בארץ קיבל ה"אוטונומיזם" רוח גבית מ'נאום השבטים' של הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, שבו קרא לחלק את המדינה לארבעה "שבטים" אוטונומיים, שיחיו בשלום זה לצד זה, ויהיו מיוצגים בפרלמנט באופן שוויוני. 'נאום השבטים' של נשיא מדינת ישראל, שחותר תחת קיומה של מדינה יהודית, ולכן אנטשימי, עבר בשקט יחסי, למרות שהמשמעות שלו היא "בלקניזציה", "לבנוניזציה" של ישראל, ולשם חותרים כל האנשים "המוסריים" שדורשים, ועוד בשם היהדות, להפוך את ישראל למדינת כל פליטיה.