חדי העין הבחינו בתופעה מוזרה לכאורה, שקיבלה תנופה אחרי אסון התאומים: ככל שפיגוע טרור מוסלמי ברברי וקטלני יותר, השמאל מתקרב לאסלאם ולא מתרחק ממנו.
תשע שנים עברו מרגע התמוטטות המגדלים על יושביהם ועד החלטת מועצת העיר ניו יורק לאשר את הקמת מרכז תרבות אסלאמי בסמוך ל'גראונד זירו'. אימאם פייסל עבד א-ראוף המתון, יוזם הפרויקט שכלל מסגד ומרכז קהילתי גדול, העניק לו השם הסמלי 'בית קורדובה'.
לפני כעשר שנים ראיינתי את נאסר דראוושה, שייח המסגד הלבן שבנצרת, שגם הוא נחשב למתון מאוד. הוא אמר שהמודל האנדלוסי הוא הפתרון היחיד לשלום בין יהודים למוסלמים, שכמובן אפשרי רק בתנאי שיהודים יהיו בני חסות של שלטון מוסלמי. המודל הקורדובי שמציע להפוך את ניו יורק לקורדובה של אמריקה הוא אותו רעיון של סובלנות אסלאמית, שמישל וולבק מתאר בכישרון רב בספרו 'כניעה'.
ספק אם חבר מועצת העיר ניו יורק, רובּ טאונלי, שתמך בהחלטה "מהסיבה שמדובר בצעד משמעותי עבור הקהילה המוסלמית במאבקה נגד השנאה והקיצוניות", יודע משהו על קורדובה בירת אל-אנדלוס. אין ספק שראש העיר החדש של ניו יורק, זוהרן ממדאני, מבין מה המשמעות של 'בית קורדובה'. אם זה היה תלוי בו, הפרויקט היה מוקם על אפם ועל חמתם של מתנגדי התוכנית, שהצליחו איכשהו לסכל אותה ב-2010.
ממדאני היה על סף דמעות כשדיבר בעצרת בחירות לפני כשבועיים על הדודה שלו שלא הרגישה בטוחה ללכת עם חיג'אב אחרי 9/11. זאת למרות שהוא יודע שרק מוסלמי אחד נרצח בניו יורק בעקבות האירוע, בו 19 מוסלמים הרגו 2,997 בני אדם, רובם המכריע אזרחי ארה"ב. רק הסטטיסטיקה המזעזעת הזאת לבדה מצביעה על האמת: אם כבר פוביה, אז "ארהבופוביה" ולא איסלמופוביה. אלא שארהבופוביה לא משרתת את הנרטיב האסלאמי-פרוגרסיבי שהופך את המוסלמים לקורבן של הטראמפיסטים החשוכים, הגזענים שונאי השחומים והשחורים וכל מה שאינו לבן.
בעיני ממדאני, אובמה, קלינטון וכל התומכים בו, טראמפ ותומכיו מגלמים באופן מלא את האיסלמופוביה, ולכן הם האויב הגדול של השמאל החדש הזה שממדאני מייצג אותו. לכן חובה להרוס בהקדם האפשרי את בית הגידול האידיאולוגי של טראמפ, שהפך אותו לפטריוט שרוצה להחזיר לאמריקה את גדולתה. "הדרך להפחיד רודן כמו טראמפ", אומר ממדאני בנאום הניצחון שלו, היא "לפרק את אותם תנאים בעיר ניו יורק שאפשרו לו לצבור את כוחו".
המונח "איסלמופוביה" הופיע לראשונה בהגות הצרפתית האנטי-קולוניאליסטית של תחילת המאה העשרים, אבל הפך פופולרי "בזכות" אדוארד סעיד, שהשווה באופן ציני ומרושע את האנטישמיות/יודופוביה לאיסלמופוביה. קמפיין גלובלי ממומן היטב הוביל להחלטה של האו"ם שהתקבלה ב-2020 - לקבוע את יום "הטבח בכרייסטצ'רץ'" שהתרחש ב-15 במרץ 2019 כיום הבינלאומי למאבק באיסלמופוביה. ממדאני, כאמור, גם הוא נלחם באיסלמופוביה, ולכן אמר בנאום הניצחון שלו ש"ניו יורק לא תהיה יותר עיר שתאפשר סחר באיסלמופוביה כדי לנצח בבחירות".
לא ברור מה זה בדיוק "סחר באיסלמופוביה" שהתחיל כנראה אחרי אסון התאומים. אבל אפילו לפי הנרטיב החדש של ממדאני, "החשכה הפוליטית" ירדה על ניו יורק כבר עם בחירתו של פיורלו לה גווארדיה לראש העיר ניו יורק בשנת 1934, נמשכה כמעט מאה שנים והגיעה לסיומה עכשיו, אחרי שנבחר ראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק, שתוצף מעתה באור יקרות פרוגרסיבי. השנאה הטראמפיסטית, שלא מתחילה בשנאת נשים וגם לא נגמרת בשנאת מוסלמים, תוחלף מעתה בחמלה אסלאמית-פרוגרסיבית מיוחדת במינה, כזאת שמתכלה מיד עם הגעתה לנתב"ג או לסף בית הכנסת.
זוהרן ממדאני הוא בחור צעיר פוטוגני נחמד, הדמות המושלמת של מהגר פוסט-מודרני שנולד להורים הודים מוסלמים שהיגרו לאוגנדה, משם לדרום אפריקה ומשם לארה"ב. הבחור החביב והפרוגרסיבי הזה הוא קצת מוסלמי והרבה אנטישמי - שלושה דברים שרק עזרו לו להיבחר.
ממדאני שמגלם את החיבור בין האסלאם לשמאל, הוא התשובה לשאלה מדוע השמאל מוקסם מהמוסלמים, ואפילו מהאסלאם המתון שבסך הכול רוצה להקים את בית קורדובה בארה"ב. רק שהמשיכה של השמאל לאסלאם אינה חדשה. מי שהסביר מצוין את פשר המשיכה הזאת היה הטרוריסט קרלוס, המעריץ של צ'ה גווארה, שלמד במוסקבה את כל מה שצריך לדעת על מרקס ולנין, ואחר כך התחיל לפוצץ אנשים על ימין ועל שמאל עד שנתפס ב-1994, נשפט למאסר עולם והתאסלם זמן קצר לאחר מכן כלומר, הוא הסיק את המסקנות המתבקשות מאידיאולוגיה שהוא דבק בה עד הסוף.. המתבקש.
קרלוס כתב את 'האסלאם המהפכני' זמן קצר אחרי אסון התאומים בעזרת האינטלקטואל הצרפתי הימני ז'אן-מישל ורנושה. כששאלו את ורנושה מדוע שיתף פעולה עם קרלוס, הוא הסביר לאט כדי שכולם יבינו: כדי לספק פלטפורמה אנליטית להבנת האבולוציה האידיאולוגית של מהפכנים רדיקליים וההתמזגות המתהווה של המחשבה המרקסיסטית-לניניסטית עם האסלאם הרדיקלי. "מאז תום המלחמה הקרה", כתב ורנושה בעקבות שיחותיו עם קרלוס, "המהפכנים שנותרו יתומים מן המרקסיזם מצאו באסלאם הפוליטי את המשך מאבקם האנטי-אימפריאליסטי".
כמו קרלוס, רק ללא הטרור, גם ממדאני מייצג את השילוב ההכרחי בין הברבריות האסלאמית לצדק החברתי של הפרוגרסיבים. פשוט כי מסתבר שהפרוגרסיבים אינם באמת ברברים, ובלי ברבריות אי אפשר לכפות על העולם צדק חברתי. המוסלמים משלימים לפרוגרסיבים את מה שחסר להם: את הלהט המהפכני והאלים, את הברבריות שאבדה להם אחרי שנכנעו לפיתוי הבורגני-קפיטליסטי.
המוסלמים הם הברברים החדשים שדויד הארדט ואנטוניו נגרי מייעדים להם תפקיד מרכזי בהחרבת האימפריה האמריקאית - הכפרנית בעיני המוסלמים והלבנה-גזענית-קולוניאליסטית בעיני השמאל. כל אחד מסיבותיו רוצה להחריב את ארה"ב, ולכן כל אחד זקוק לשני לשם השגת מטרה משותפת אחת: החרבת האימפריה.
אין טעם לצטט את קרלוס בהרחבה, פשוט כי אפשר להסתפק רק בזה: "ככל שזה קשור ב'המון' המתגבש שעליו מדבר (דויד) הארדט (בספר 'אימפריה') ככוח פוליטי שמתקיים לאורך זמן, המופע הברור ביותר (של ההמון הברברי) הוא ההתנגדות האסלאמית (לאימפריאליזם הנאור של המערב)".
ראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק, שמסמל טוב יותר מכל אחד אחר את הברית האדומה-ירוקה שהתהדקה במיוחד אחרי השואה בנגב, הוא תמרור האזהרה, כנראה האחרון, לפני התהום שאליה צועד המערב בעיניים עצומות לרווחה.
הכותב חבר בחוג הפרופסורים לחוסן לאומי