הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביאצילום: עצמי

בימים האחרונים מתקיים בארץ דיון ער בסוגיית הפליטים מן המלחמה באוקראינה.

הוויכוח הזה מטבע הדברים מעורר הרבה מאוד אמוציות, בעיקר כאשר אל מול שיקולים הגיוניים כבדי משקל עומדות תמונות מכמירות לב של זקנים וזקנות, ילדים וטף שרועים על מזרנים בטרמינל שבימים כתיקונם משמש כבסיס יציאה לנופש.

אלא שדיונים ציבוריים כאלה, נשענים כמו תמיד על בסיס ערכי רעיוני והזנב הנסתר הזה הוא שמכשכש בכלב. גם אם הכלב טוען לשיקולים מחושבים שאינם מוטים ממניעים נסתרים. וכפי שהיטיב לבטא זאת העיתונאי קלמן ליבסקינד:     

"אל תיתנו לאף אחד לבלבל אתכם. הוויכוח כאן איננו בין טובים לרעים, או בין אוהבי אדם לערלי לב. שורש הוויכוח על זהותם של האוקראינים, שייכנסו בתקופה הקרובה למדינת ישראל, מחלק בין מי שמאמין שהייעוד העליון של המדינה יונק מהיותה מדינה יהודית, לבין מי שבמקרה הטוב סבור שזו מטרה ראויה אבל לא הכי חשובה, ובמקרה הפחות טוב חושב שגם מדינת כל אזרחיה זה רעיון בכלל לא רע. הוויכוח הזה מגלם משהו עמוק הרבה יותר מהסוגיה הנוכחית של הפליטים".

איידס או אלרגיה

לפני כמה שנים שמעתי מפורפ' שלום רוזנברג הגדרה קולעת לוויכוח בין שמאל לימין. לדבריו, השמאל נגוע באיידס בעוד הימין לוקה באלרגיה.  וכך הסביר את דבריו: נגיף ה-HIV, מכונה באנגלית איידס כראשי תיבות: (AIDS; ראשי תיבות באנגלית: Acquired Immune Deficiency Syndrome, תסמונת הכשל החיסוני הנרכש). 

וכך מוסבר אודותיו בויקידפיה: "הנגיף תוקף למעשה את תאי הדם הלבנים, אשר תפקידם הוא לאתר חיידקים, נגיפים ותאים סרטניים בגוף ו"לקרוא" לתאי דם לבנים אחרים להילחם בהם. מערכת החיסון של אדם החולה באיידס דומה אפוא לצבא גדול וחזק שאינו מקבל פקודה לתקוף ועל כן אינו תוקף. יכולת ההגנה העצמית של הגוף נמחקת למעשה על ידי הנגיף, והחולה מת לבסוף ממחלות שבאופן נורמלי הגוף היה מסוגל להתמודד עמן ללא קושי, כגון שפעת ודלקת ריאות..."

ובנמשל: השמאל הישראלי, בגלל הטייתו ההומניסטית, נמנע כמעט מלהציב קווים אדומים שעלולים למחוק את הזהות הייחודית של המדינה היהודית.

האלרגיה היא צדו השני של המטבע: רגישות יתר לדברים שכלל לא אמורים ליצור רגישות. והנמשל: ימניות קיצונית תתבטא בדחיית כל דבר שאיננו תואם את הזהות הייחודית, מכאן מגיעה גם הגזענות ושנאת הזרים. 

הסכנה המרחפת על מדינת ישראל כיום איננה, כך נדמה לי, רגישות יתר אלרגית לכל מה שזר לזהותה אלא אדרבה, כשל במערכת החיסונית שגורם לכרסום מתמיד בזהות ובייחוד של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.    

אוניברסלי או פרטיקולרי

בספר בראשית מסופר אודות פליט מלחמה שמגיע לאברם העברי: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם". הפליט מספר על נפילת לוט, אחיינו של אברם, בשבי דבר המוביל ליציאתו של אברם וחניכיו למשימת חילוץ הרואית. 

בנוגע לזהותו של הפליט מביא רש"י שני פירושים מעניינים: א. "לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה".  ב. ומדרש בראשית רבה זה עוג שפלט מדור המבול... מתכוין שיהרג אברם וישא את שרה". הפירוש הראשון מובן ומתאר את עוג מלך הבשן, שנקלע למלחמה הגדולה בין קואליציות מלכי הדרום והצפון ושרד את המלחמה הקשה. פליט מלחמה. 

אלא שההסבר השני מפתיע: עוג איננו רק מקרה הומניטרי המבקש להעביר מידע מודיעיני חיוני. מאחורי הודעתו על נפילת לוט בשבי מסתתר מניע נסתר אפל; לקחת מאברם את אשתו שרי. על הפירוש השני הזה עמד הרב יהודא ליאון אשכנזי ('מניטו'), וכך הסביר את עומק העניין: "בדומה לפרעה עוג רוצה גם הוא לקחת את שרה... עוג רוצה לקחת את ה"בכח" של ישראל כעם... כדי להכניס את מקור החיים, את הרחם של החיים דווקא לאומה שלו" (סוד מדרש התולדות ח"א עמ' 192).   

כלומר, לעתים מאחורי אירוע שבפשוטו נדמה כמחווה ואקט של סיוע הומניטרי, מסתתרים מניעים נסתרים, לעתים לא מודעים, שבאים לקעקע את הזהות ולפורר אותה מבפנים. אין זה אומר שעלינו לאטום אזנים מהפשט, אך באותה נשימה אסור שנהיה עיוורים לזרמי העומק שמסתתרים מתחת לפני הקרקע ומאיימים על זהותנו. 

המדרש בא ללמד אפוא שנטיית החסד האוניברסלית של אברהם עלולה בסופו של דבר, ללא בירורה, לפגוע בזהותו הלאומית הייחודית (אותה מסמלת כאמור אשתו, האם שרה). וזהו סינדרום הכשל במערכת החיסונית. נראה שלא במקרה, דווקא באותה פרשה מכונה אברהם אבינו בכינויו המפורסם אברם העברי, וכדברי המדרש: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה פרשת לך לך, פרשה מב סימן ח). דווקא ברגעים כאלה, בהם פועלים על פי צו הלב והמוסר, חשוב שנזכור את היותנו עבריים, בעלי זהות פרטיקולרית-ייחודית עליה עלינו לשמור מכל משמר.