בנט ולפיד, מוכנים להכיל טרור ערבי

את הפארסה שיאיר לפיד כינה, כמיטב יכולתו הלירית, "ועידת הנגב" , כותבי העיתים בוודאי יכתירו בכתביהם כנקודת שפל שעוד לא הייתה כמותה מאז שהעם היהודי חזר משנות גלות ארוכות למולדתו.

ארבעה הסכמי השלום שחוסים תחת הכותרת המפרגנת "הסכמי אברהם" נועדו, בראש ובראשונה, להוציא את הפלשתינים מן המשוואה. יכולתם להטיל וטו על מהלכים מדיניים מול מדינות ערביות נשללה מהם. בנימין נתניהו, בעזרת נשיא ארה"ב , בנה ברית אזורית חדשה שבראש מעייניה המלחמה באויב המשותף. מדינות נוספות עמדו להצטרף – אבל עכשיו זה כבר לא יקרה. אין מנהיג שפוי שירצה לקשור את גורלו במדינה כנועה שאיננה יודעת לעמוד על שלה.

לפיד פשוט טרף את התקוות של מנהיגי האזור; לא רק של אלה שהגיעו לשדה בוקר. תשוקתו להצטייר כמנהיג בעל שיעור קומה עולמי שיבשה עליו, למיטב תפיסתי, את דעתו. ישראל שנתפסה עד כה כגורם יציב, חזק ,דומיננטי, מצטיירת כעת כישות מתעתעת, חסרת עמוד שידרה, העושה את מצוות אדוניה בוושינגטון מבלי להרהר אחריהן.

שר המדינה האמריקני תפס את המושכות והראה לכל המשתתפים בהתכנסות שהפכה ממש ללא רלוונטית - ובמיוחד לשר החוץ הישראלי – מי קובע את סדר היום. הוא מיהר להיפגש עם אבו מאזן – ומחק מסדר היום את הדיון באיום האיראני. איראן פשוט "נעלמה" מן השיח. קולות המחאה שהיו אמורים להישמע כנגד מהלכיה של ארה"ב אל מול התחמשותה הצפויה של איראן במטריה גרעינית גוועו . איש לא דיבר על מאות המיליונים שיזרמו לארגוני טרור.

במקום זאת, נשמעו שוב ביטויים כמו "הגדה המערבית" ונסיגה לקווי 67' כדי להקים שם מדינה פלשתינית. נפתלי בנט עמד ליד השר האמריקני – ולא צייץ בתגובה אפילו מילה של הסתייגות. הוא לא ניסה לתקן את הדברים ולומר לאנטוני בלינקן שישראל רואה ביהודה ובשומרון את מקום הולדתו של העם היהודי. מעודד משתיקתו של בנט, בלינקן גם הביע דאגה מפני "אלימות המתנחלים" ודרש את הפסקתה של בנייה יהודית ב"גדה המערבית".

כל זה הוביל לכך שבמסיבת העיתונאים שדמתה, בעיניי, למיצג של חבורת פוחלצים, שהמושך בחוטיהם יושב מאחורי מסך, חזרו הדוברים הערבים על המנטרה שהוכתבה להם. מדינה פלשתינית על השטחים שנכבשו ב – 1967, לדבריהם, היא הפתרון האולטימטיבי לכל תחלואי המזרח התיכון; לא ארגוני הטרור הנתמכים בידי איראן.

ולמרבה הצער את המסר הזה קלטו כל דיירי השכונה הרעה שבה נמצאת המדינה היהודית. היהודים מאבדים גובה, נחישותם פחתה, ואפשר להתחיל לזנב בהם. חלקם, כבר לא ממש רוצים בהמשכה של הימירה הכה מופלאה שהקימה התנועה הציונית. אפשר לצאת לרחובות כדי לרצוח ביהודים. ללא חשש שהיהודים יגיבו בנחרצות כמו ב - 1948. החלום על "נכבה יהודית" עוד עלול להתגשם.

לפיד ובנט, האחוזים בגרונם בידי מנסור עבאס, הם הדבר האחרון שמדינת היהודים צריכה כעת. מי שמוכן להכיל טרור ערבי, לא ראוי לעמוד בראשה.