
לפי שעה, זה נראה, לצערי, לא טוב. בצפון, צה"ל לא מצליח להתמודד עם הכלים המעופפים שמחזיק החיזבאללה; ובדרום, מי שחשב שאת מה שקרה ב – 7 באוקטובר, יש לייחס לרשלנות מקומית גרידא , לא ראה, מן הסתם, את התמונה הכוללת.
במשך שנים מערכת הביטחון הלעיטה אותנו בתחזיות-שווא. רמטכ"ל אחרי רמטכ"ל קפצו לחיינו הפוליטיים תוך התחזות למה שהם אף פעם לא באמת היו. שחצנותם לא ידעה גבולות. תקציבי העתק שמערכת הביטחון קיבלה חולקו הרחק מעינו של הציבור. קונספציות עלובות השתלטו על המטה הכללי. היו אחראים לכך. איש לא בא עימם חשבון.
אני שומע עכשיו את הרצי הלוי מתבכיין על שבצה"ל חסרים 15 גדודים – ואני נזכר שעד לא מכבר כל "אוכלי הפנסיות התקציביות" סיפרו לנו שצה"ל יוכל להתמודד בשתי חזיתות, בו זמנית, אם לא מעבר לכך. את דברי הרהב הללו אסור לשכוח אף לרגע.
לא בחירות אנחנו צריכים עכשיו. הם רק ירחיבו את הבור הענק שנפער לרגלינו. לא זה מה שיוציא אותנו מהבוץ שבו שקענו בעת שאכלנו שקרים על גבי שקרים. גם גיוסם של כמה אלפי חרדים, לא זה מה שירפא חוליים כמעט כרוניים..
אינני יכול לשים את האצבע על הנקודה שבה הפכנו לצמיתים של גיבורי-העל הללו, עטורי האותות והמופתים, אבל כשזה קרה לא ידענו לעצור את התהליך. את הפירות העבשים אנחנו אוכלים עכשיו.
אני עוד זכר את התדהמה שאחזה בי, - לא ממש, צריך להודות - כשהתברר לי שיש חוגים בצה"ל שלא מרוצים, לכאורה, מן המהפך הפוליטי בראשות הממשלה. מסעות הסרבנות פשטו כאש בשדה קוצים. יועצי תקשורת פוליטיים הובילו את המחאות. בחיל האוויר לא התכוננו, להתרשמותי, להתמודדות עם כלי טייס חמקניים אלא להתמודדות מול שמחה רוטמן ויריב לוין. צמצומה של עילת הסבירות הטרידה, משום מה, את הטייסים. לא התעצמותו של החיזבאללה באמצעות טילים שאין לנו כעת תשובה ליכולותיהם הקטלניים. את החמאס בכלל לא ספרו.
האזנתי בשבוע שעבר ל"נאום הפרישה" של בני גנץ. הוא הקריא את הדברים מתוך הטלפרומפטר. לא שמעתי אותו מדבר, בהיותו שר ביטחון, על יכולותיו הטכנולוגיות של החיזבאללה. יכול להיות שאני טעה – אבל בדבר אחד אני בטוח. הוא היה זה שאמר, בעת שהיה רמטכ"ל, ש"צריך סד"כ ( סדר כוחות) קטן. מצויד. זריז. גמיש ומאורגן".
אין להטיל , כמובן, עליו בלבד את מלוא האחריות למה שקורה עכשיו, אולם יש לראות בו מייצג נאמן של איוולת טיפוסית. המנהרות פרחו בדרום בעת שהוא שימש רמטכ"ל. חיזבאללה הפך למפלצת בתקופת כהונתו כשר ביטחון.
אף לא מילה אחת של התנצלות, לא נשמעה, על איך שצה"ל נראה עתה, למשל, מול מחרבי הגליל. לא מפי רמטכ"לים, לדורותיהם, כל אלה שהובילונו עד הלום; וגם לא מפי שרי ביטחון. מוכרי הבלונים של אשליות כבר חזרו לקדמת הבמה.