אורית סטרוק
אורית סטרוקצילום: Yonatan Sindel/Flash90

ערב שבת קודש פרשת מצורע, שבת הגדול. הלילה הזה יזכר כליל-אימה לא רק בגלל ההרוגים והפצועים בדיזנגוף, לא רק בגלל זעקות הבהלה ובילויי סופהשבוע שנקטעו באחת, אלא גם ואולי בעיקר בגלל ההסתגרות בבתים של מאות אלפי תושבי תל אביב.

בזמן שתושבי תל אביב הסתגרו בבתיהם מאימת המחבל, חשבתי עליכם, חברי בקואליציה, שעדין מסתגרים בתוך הבית המט-ליפול והנגוע שהייתם שותפים להקמתו, ושאתם נאחזים בו בעיניים עצומות לרווחה הממאנות לראות את נגעיו הרבים.

המומה צפיתי אתמול בתמונה המחויכת שלך, ניר, עם שר האוצר ליברמן. בלחיצת היד המתוקשרת שמבשרת עוד שנה אחת בלבד של לימודים במעונות היום לילדים שהוריהם בחרו בלימוד התורה. שנה אחת בלבד, שגם היא הושגה, ואתה יודע זאת היטב ניר, בזכותה של עידית סילמן.

כל דף גמרא שילמדו בבתי המדרש בשנה הזו, כל צהלת תינוקות שתישמע במעונות היום, כל אשה שתצא לעבודתה או ללימודיה בלב שקט כי היא יודעת שבעלה לומד בבית המדרש וילדיה זוכים לטיפול טוב - כל אלה ירשמו על שמה של עידית, שעשתה את הצעד האמיץ הראשון. בזכות עידית, ליברמן יסיים את כהונתו כשר אוצר, והממשלה הנוראה הזו תסיים את ימיה, אבל אתה, ניר, אתה מנסה להיאחז בקירות הבית הנגוע הזה, ולאפשר לליברמן עוד ועוד זמן של התעללות בלומדי התורה. למה?

אני מניחה שבימים או בשבועות הקרובים נצפה בתמונות מחויכות נוספות, ובעוד לחיצות יד מרגשות עם בני גנץ, שר הבטחון שעליו אתה מגן בחירוף נפש בזמן שהוא מהדק את המצור על חומש, מקים את "צוות שוסטר" להתעללות במתיישבים, ויורק בפניהם של מתיישבי אביתר, שאתה, כן אתה ניר, היית הערב למימוש ההסכם אתם, עליך הם סמכו.

בני גנץ שמשלם מידי חודש את משכורות המחבלים ומשפחותיהם, כן, גם של המחבל מהפיגוע אמש בדיזנגוף, שמסייע באופן הכי אקטיבי שאפשר לאבו מאזן בקידום ההשתלטות על השטח ביו"ש. שבוע אחר שבוע אני מסבירה לך את זה בועדת הכנסת שבראשותך, מציגה לך את המפות, זועקת את זעקתה של ארץ ישראל שאתם מפקירים בידיו כשאתם יודעים שהוא מפקיר אותה לאבו מאזן. אתה מקשיב לי בנימוס, וממשיך לתמוך בו.

תקרא, ניר, תקרא את הטור המצוין של קלמן ליבסקינד השבת במעריב, ותחשוב טוב-טוב אם באמת אתה רוצה להצטלם על בני גנץ כשהוא חותם על צו החשמל להתיישבות הצעירה, ובאותו רגע ממש הוא חותם ומקדם גם את מאחזי אבו מאזן שאתה, מכיר היטב את משמעותם ההרסנית. למה אתה מציג בכלל תנאי כזה, ניר, בפייק-אולטימטום שלך? איזה הישג אמיתי תשיג? איזה הישג תתן לאבו-מאזן שאתה יודע שהוא האויב שלנו? ולמה בכלל אתה מתאמץ כל כך להשאיר את בני גנץ במשרד הבטחון?

אני משפשפת את עיני בתדהמה על היקף המאמצים, הכשרונות והמשאבים שאתה משקיע כדי להמשיך ולהסתגר בתוך הבית הנגוע הזה. עד עכשיו הסברת לי שוב ושוב שהלכת לקואליציה הזו בלית ברירה. לא הסכמתי אתך על קריאת המפה הזו, נניח לזה כעת. אבל עכשיו, אחרי שעידית כבר יצאה, אחרי שכבר אין לכם רוב, ולא תהיה לכם קואליציה מחוקקת, אלא קואליציה מתפרקת, למה אתה צריך להיות זה שמנסה להסתגר בתוכה? ממשלת ימין כאן, מעבר לפינה, היא בהישג יד ממש, וזו יכולה להיות היד שלך.

אבל לא, במקום זה אתה נותן את ידך להצבעה על עמיחי שיקלי כפורש. בשביל מה, ניר? אתה הרי יודע היטב ששיקלי בקלות יקים מפלגה שתעקוף אתכם בענק, אז למה? בשביל לדפוק ולסנדל את אביר קארה שלא יצליח לפרוש מהקואליציה? אתה באמת הסכמת שהצעד החברי הזה יתבצע בועדת הכנסת שבראשותך? למה אתה צריך לטמא את הידיים שלך בכל המהלכים המלוכלכים האלה שרק מטילים צל כבד על נימוקי ה"אין אלטרנטיבה" שלך. יש אלטרנטיבה, אפשר להקים ממשלת ימין ואתה מתעקש להיאחז בקירות הבית הנגוע והמצורע שבניתם.

בפרשת השבוע העוסקת בנגעי הבתים, מסביר לנו רש"י מדוע קוראת התורה לפנות את הבית הנגוע מכל תכולתו לפני שהוא מוכרז כטמא. על המילים "ולא יטמא כל אשר בבית" כותב רש"י: "שאם לא יפנוהו ויבוא הכהן ויראה הנגע, נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא" ושואל: "ועל מה חסה התורה?" ומשיב (לאחר דיון): "על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה". כלומר יש נקודת אל-חזור, שלאחריה אי אפשר כבר להיפרד מהבית הנגוע, ויש כלים שאין להם טהרה עולמית.

אני לא מבינה, ניר, בשביל מה להישאר בתוך הבית הנגוע הזה? בשביל מה להיאחז בקירותיו? תחוס על עצמך, ניר, ותצא כל עוד אפשר, כל עוד לא תהיה בכלל כלים שאין להם טהרה.

לפני שבוע, ניר, חגגת יום הולדת, והתבקשתי לשלוח לך ברכה מצולמת. נעניתי בשמחה, אני הרי חפצה בטובתך, ומאמינה ששערי תשובה עדין לא ננעלו. איחלתי לך מזל טוב מכל הלב, בצירוף ברכה לשנה של החלטות טובות. הנה הן כאן, ההחלטות הטובות, בפתח ביתך ממש, ממתינות לך, אבל אתה מפנה להן עורף ומנסה להיאחז בכל מיני פייק-אולטימטומים שכולם מבינים שאין בהם ממש. על מה ולמה?

ברוך ה', הממשלה המסוכנת הזו מגיעה אל קיצה, פרק נורא בתולדות מדינת ישראל יסתיים בתוך זמן לא רב.

בידיך, ניר, לקבוע אם נלך לבחירות חמישיות, שאותן הגדרת אך לפני שנה כאסון שאסור להגיע אליו, או שנלך פשוט להקמת ממשלה לאומית כפי שציפו מאתנו הבוחרים. ואולי בעצם גם זה לא בידך, חבריך האחרים לקואליציה יקדימו אותך, יקפצו בזמן הנכון על הרכבת שכבר יצאה מהתחנה, יקבלו בה מקום של כבוד לפניך. לא חבל?