הרב אבי גיסר
הרב אבי גיסר צילום: מרים צחי

על מהפיכת הבגרויות שמובילה שרת החינוך שוחחנו עם הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד לשעבר, המבקר בחריפות את התכנית, אך מדגיש כי נותרו עוד כשנתיים לחולל בה שינויים ולהחליט אם היא אכן תתקבל.

על הרקע שהוביל להעלאתה של התכנית אומר הרב גיסר: "בגלל שנות הקורונה נוצרה מערכת חדשה בשל אילוצי הזמן של בחינות הבגרות וצומצמה יריעת הבחינות שעמדו על 3-4 בחינות חיצוניות והיתר נותר לציוני פנים.

לאורך השנתיים הללו היו שהתאהבו ברעיון הזה ושאלו למה צריך את הבחינות הללו. הרוח נושבת מהאקדמיה, כשראשי האוניברסיטאות אמרו שממילא הם מקבלים תלמידים בלי להתייחס לאזרחות היסטוריה ותנ"ך".

לעומת זאת, אומר הרב גיסר, "מחנכים הורים ומנהיגים צריכים לראות את צרכי החברה והמדינה בעיניים אחרות, ולא רק לפי שאלה של נוחות ורלוונטיות ללימודים שעניינם אקדמי אבל הוא מושפע מיכולת ההשתכרות הכלכלית בתום שנות הלימודים".

"כבר עשרים שנה יש ירידה של מקצועות מדעי הרוח עד שבאוניברסיטאות המקצועות הללו כמעט ונעלמים. בעולם התורה והישיבות ראינו תמיד את מקצועות הקודש והחינוך ליראת שמים לישראליות ולציונות כמרכז העבודה ולכן השקענו את מרב הזמן הכסף והמאמצים, ותלמידים עשו מקצועות מורחבים בתורה שבעל פה ובתורה שבכתב כמו גם בהיסטוריה, באזרחות ובספרות, מקצועות שניתן להגדיר אותם כמקצועות מעצבי הרוחניות הישראלית והיהודית".

הרב גיסר רואה את נקודת הכשל, כהגדרתו, בפיתויו של היצר הטוב הטוען שניתן ללמוד טוב יותר ולהגיע להישג ראוי יותר, וזאת בטענה לפיה אם ילמדו התלמידים מרצונם ואם יקבלו הדרכה איכותית ויעסקו בעבודות חקר בבית המדרש ומול כל אמצעי הלימוד החדשים, הלימוד יהיה טוב יותר וכך גם התוצאות, אך בפועל ובמבחן המעשה הדברים מתנהלים אחרת. "גם בעולם הישיבות מבינים שאם לא מציבים רף הישגים ומדדים לביקורת מקבלים אנשים נחמדים, אבל חסרי ידע בדוק. יש מינימום של רף השכלה וידע ואותו צריך למדוד. אין קדושה בבחינה, אבל ללא מדידה והצבת רף אין הישגים. הניסיון להגיד שנגיע להישגים בדרכים עקיפות הוא מפתה אבל מסוכן. לכן כבר בקיץ האחרון גיבשנו במועצת החמ"ד מכתב לשרת החינוך בחתימתם האישית של ראשי החמ''ד כולם, ושם אמרנו לשרה שהרעיון טוב אבל הדרך מסוכנת. לא להתפתות לדרכי קיצור".

הרב גיסר גם קיים שיחות ישירות עם השרה שאשא-ביטון ובה שמע את עמדתה, "הטיעון, שאני מכבד אותו אבל הוא נקודה שמכשילה רבים, הוא ששרת החינוך, שהייתה מורה למקצועות הרוח, אומרת שראתה שההפנמה וההעמקה נעשית על ידי עבודות חקר ולמידה מרצון. אני אומר לה שהיא צודקת, אבל עשרה או עשרים תלמידים שהיא הכירה בעברה החינוכי אינם מעידים על המערכת כולה. אם היא רוצה להחיל את הגישה הזו על כל המערכת, את זה עושים בעבודה קשה ומתמידה לאורך שנים. נתחיל בכך שהסמינרים להכשרת מורים ילמדו את פרחי ההוראה איך להפוך למידה להנחיית כתיבת עבודות מאתגרות בעלות היקף ורמה רצינית, וגם זה לא משחרר את כולנו מבקיאות מינימאלית שהיא התשתית לעבודה ראויה. מה תעזור עבודת חקר בשאלות על סייבר בשבת בעידן הנוכחי, כאשר את ההלכה הראשונה בשולחן ערוך הוא לא למד ברצינות כי הידע התשתיתי שלו לא נמדד. כך אדם יכלה את כל ימיו בחקר של דבר מסוים אבל יהיה בור בהיקף העבודה הנדרשת".

מהשיחות הללו יצאו הרב גיסר והשרה שאשא ביטון חלוקים וללא הסכמה. עוד מציין הרב כי עם עבודות החקר שצפויות להיות רדודות מאוד ושטחיות מאוד "תתפתח תעשייה שלמה של כתיבת עבודות, העתקת עבודות, מכירת עבודת באינטרנט, תעשייה שכולה תרוויח מהאירוע הזה שיהפוך נלעג ממש בהתייחס לצרכים האמתיים של עיצוב הזהות, מה שישפיע על החברה הישראלית לדורות. ב-12 שנות הלימוד צריך לחנך אנשים להיות יהודים גדולים וישראלים גדולים. הדקות שנועדו לכך ייגזלו לטובת אנגלית ומתמטיקה ולשון".

לדבריו, העם יהפוך עני בדעת באופן המסכן את קיומו. "הסכנות הקיומיות של עם ישראל נמנות בביטחון כלכלה ורפואה, אבל חברה ענייה בדעת ובמוטיבציה, חברה שבניה לא מתחנכים למשמעות הקיום היהודי המאתגר, חברה כזו היא חברה חלשה בעוד אנחנו צריכים לחזק את החברה, את המדינה ואת עולם התורה".

לאור כל זאת שאלנו את הרב גיסר אם הוא שומע אנשי חינוך מחוץ לעולם התורה שמוטרדים גם הם מהרפורמה. "ראיתי מאמרים ופרסומים של מורים ומומחים בהיסטוריה ספרות ואזרחות שהם נמלאים חרדה מהתסריט האפשרי של תלמידים עניים בדעת ובזהות. צריך לדעת מה מפתה בתכנית ומה מסוכן בה, ולקחת את הדברים הטובים שבתכנית ולעשות פיילוט.

כך היה מקובל במשרד החינוך מאז ומעולם. כבר עכשיו קיימת האפשרות לפתור בחינות בעבודות, אבל צריך לנסות את זה במקומות שבהם לא מסתכנים. יש מספר מוסדות שיהיו מוכנים להתנסות בתכנית הזו, אבל לא כתכנית ארצית גורפת שמחיריה יהיו גבוהים מאוד".