זמן רב חש סמל תומר רפאלי, מ"כ בגדוד 51 בגולני, אחריות עצומה על כתפיו, תרתי משמע. לא רק בהשפעת התפקיד, אלא גם בהשפעת הכומתה שלו: הכומתה של רס"ן איתמר אלחרר ז"ל, מפקד ביחידת אגוז, שנהרג בינואר האחרון.
תומר, בן 19 וחצי מחולון מספר: "הכרתי את כל מה שאמרו על איתמר ז"ל. ועוד איך הכרתי. תמיד אמרו לי שזה כבוד גדול לשאת את הכומתה הזו, שהייתה פעם שלו. לצערי, לא הכרתי אותו אישית, אבל מהסיפורים עליו - אין אחד שלא העריץ אותו. תמיד הייתי גאה שהכומתה הזו, שהוא חבש פעם, אצלי על הכתף. נשאתי אותה בכבוד רב, ושמרתי עליה מכל משמר".
גלגולים לא מעטים עברה הכומתה הזו, שנטענה לפתע במשמעות מצמררת עם מותו של איתמר בתאונה מבצעית בבקעת הירדן, לצד רס"ן אופק אהרון ז"ל. איתמר עצמו, רק בן 26 בנופלו, קיבל אותה מידי בן דודו שי פרץ, שהיה מפקד בגולני. היא ליוותה אותו לאורך המסלול שלו בפלוגת עורב בחטיבה, עד שהחל לשרת כמ"פ. הוא, בתורו, העניק אותה לאחד מפקודיו, מתניה נחמיה, שלימים החל לשרת כמ"מ בחטיבה החומה - והעניק אותה לתומר רפאלי.
תומר הוסיף: "הוא אמר לי מיד שהוא קיבל אותה מאיתמר, וכולם ידעו מי זה איתמר. הנשיאה שלה היתה מחייבת, בצורה טובה. אבל אחרי האסון, הרגשתי שמקומה של הכומתה הזו אצל ההורים שלו. זה מתבקש. אמנם עבדתי קשה כדי להגיע לכומתה החומה, וריגש אותי מאוד לשאת אותה עלי, אבל אם הצלחתי לעשות טוב למשפחתו של איתמר - אז היא שלהם".
לאחרונה יצר רפאלי קשר עם המשפחה באמצעות מפקדיו בצה"ל. הוא הביע רצון לפגוש אותם ולמסור להם את הכומתה, שבתוכה רשומים שמות כל מי שנשאו וחבשו אותה. השבוע הגיע רפאלי, שמתכונן לצאת בקרוב לקורס קצינים, לבית הוריו של איתמר ז"ל במושב בני ראם, והעניק להם את הכומתה שהיתה שייכת לבנם. הוריו של איתמר, דבי ומוטי, קיבלו אותו בחום רב.
דבי מוסיפה: "לא ידענו על הכומתה שהייתה אצל תומר, אבל ידועים לנו הגלגולים שעברה, מכיוון שיש בה השמות של כל מי שנשא אותה. ועכשיו הושלם עוד גלגול. אני יכולה לומר שכל מי שנשא אותה היה ראוי מאוד. התרגשנו מאוד מהמחווה. אנחנו יודעים שכל חייל שמקבל כומתה ממפקד שומר עליה מכל משמר, ולכן זה מרגש שמישהו מגיע ומוסר לנו כומתה שקיבל ממפקדו הישיר, מה שמהווה עבורו סמל משמעותי כל כך".
כעת, אחרי מותו של איתמר, מספרת אמו כי "אנחנו נצמדים היום לסיפורים ולדברים סמליים שמקרבים אותנו אל איתמר וגורמים לנו לחוש אותו. אמנם הריח שלו לא על הכומתה, אבל זה היה שלו, ולכן ההתרגשות שלנו. עכשיו, כשהכרנו את תומר ושמענו את סיפורו ואת רצונו לצאת לקצונה, אני יודעת שהכומתה ניתנה תמיד לאדם הנכון".