פרופ' אלישע האס
פרופ' אלישע האס צילום: עצמי

לפני 48 שנים הופתענו, אנשי המילואים, ממלחמה שלא היינו מודעים לסימנים המוקדמים להתפתחותה. הסימנים היו בוהקים וברורים אך הוסתרו מאיתנו. שילמנו על כך בדם ואש, ורק הודות לנכונות ההקרבה של אנשי "קו הדם", אלה שניצבו בקו האש והיו מוכנים למות למען עם ישראל, יצאה מדינת ישראל בשן ועין מן המערכה בניצחון שהושג בהרבה דם.

גלי ההדף של מלחמת יום הכיפורים הולידו את הפוסט ציונות הנפוצה כאן היום כשם שגלי ההדף של מלחמת העולם השנייה הולידו את הפוסטמודרניזם המאכל היום את התרבות המערבית.

זו ההיסטוריה. במלחמת יום הכיפורים שרתי כמפקד פלוגת מילואים בחזית הסורית. יצאתי ביום כיפור ושבתי הביתה בערב פסח. מה למדתי מן ההיסטוריה של שנות השבעים?

מדינת ישראל היא בהגדרה גורם חריג בנוף המזרח תיכוני והאירופאי. חוק טבע שלא ניתן לבטלו קובע שכל גורם חריג מעורר כוחות נגדיים למחיקתו. לכן בגלל עצם מהותה מדינת היהודים תהיה מאוימת לעולם ועד. במסגרת עקרון זה צריך להדגיש את הממד הדתי המוסלמי של הסכסוך שלעולם לא יעלם. רק התנהגות תקיפה ועצמה צבאית ומדינית גם בכמות וגם באיכות עשויה לדחות את המלחמה. זה הטבע.

אנחנו האזרחים לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של אי עמידה על המשמר. הסתמכנו על הפיקוד הבכיר של צה'ל וראשת הממשלה ונפלנו בפח. כל אחד צריך לבחון את המציאות ואת הידע המודיעיני הגלוי. עלינו להשתמש בתבונתנו במידע הגלוי ולהתכונן לאפשרות המלחמה בעתיד, בין אם צמרת המדינה מכחישה זאת ובין אם היא שותפה להתרעות.

אין להעריך את סכנת המלחמה לפי הערכת צורת החשיבה של האויב או כוונותיו, אלא בעיקר לפי יכולותיו. האויב המוסלמי פועל בהגיון שונה מזה שלנו ותמיד יכול לצאת למלחמה במידה ויעריך שאנו חלשים ברוחנו, חלשים מבפנים. כך היה מיום שנוסדה המדינה שבדרך. לכל התקפה ערבית קדמה חשיבה של האויב שאנו בחולשת יכולת או נכונות להילחם. במזרח התיכון אי אפשר למנוע מלחמה בפינוק כלכלי ואזרחי. רק עצמה צבאית גלויה ונכונות למימושה יכולה לאזן דחפי מלחמה.

בשדה הקרב הכמות יכולה לגבור על האיכות כפי שנוכחנו לדעת בשתי החזיתות לפני ארבעים ושמונה שנים. הכוחות התרבותיים והדתיים שפעלו אז פועלים גם היום והסכנות רק גדולות יותר עקב ההתעצמות של האויבים, ריבויים והנסיגות שבצענו תחת הסכמי השלום ואוסלו. לכן עלינו להגדיל את סדר הכוחות, לא לקצר את שירות החובה, לא לבטל אוגדות של טנקים אלא להרחיבן משום שההכרעה בשדה הקרב מושגת על הקרקע, לא באוויר בלבד ולא במרחב הסייבר, אף שאלה כוחות חיוניים.

במזרח התיכון לא מקיימים הסכמים. כאן הסכמים מתקיימים רק אם הם נאכפים. לכן אין לסמוך על שום חתימה. להסכם חתום אין שום משמעות, אלא אם כן הוא מגובה בכח עצמתי ונכונות מוכחת בפעל לאכפו בכח.

צריך לקחת בחשבון אפשרות שהמיעוט הערבי בישראל נחמד ככל שיהיה, משתלב ככל שיהיה, יחבור לאויב ברגע בו תסתמן הצלחה כלשהי לאויב הערבי. כך היה וכך יהיה. זו דת.

הסכסוך במזרח התיכון הוא סכסוך דתי לכן אין לו פתרון רציונלי. הרציונליות היחידה היא לגבות את הקיום של מדינת היהודים בעצמה צבאית ומדינית, ניכרת בעשייה חד משמעית ותקיפה ולא בדיבורים ומחוות בוני אמון , שנועדים לדחות את המלחמה ולהרוויח שנות שלום מדומה.

סאדאת הודיע שפניו למלחמה, וקיים את דברו. כך כל מנהיג שידבר על מלחמה צריך להתייחס לדבריו כפשוטם.

כל הסכמי השלום הקיימים הם "הודנה" או "הסכמי קורייש" כולל השלום עם המצרים, הם זמניים ויכולים להיות מופרים בכל רגע. זו ההלכה הדתית האיסלמית. המצרים הפרו את הסכם השלום ביום שנחתם.

לפיכך: לאור העצמה הגוברת של הצבאות שסביבנו, ההצטיידות בטילים מונחים מדויקים, הכפלת כוחו של הצבא המצרי, שיקום הצבא העירקי והצבא הסורי ומעורבותה של אירן על הקרקע בחזית המזרחית, הצפונית והעזתית. אנחנו עומדים במצב דומה למצב שבו היינו בערב יום הכיפורים בשנת 1973: שלווה של עיסוק בזוטות פוליטיות, העלמה והתעלמות מיכולות האויב והכנותיו, וחוסר מוכנות להתקפת פתע. עלינו לבדוק באיזה מידה אנו ערוכים להתקפת פתע רב מערכתית. צריך לבדוק מיד מוכנותנו למלחמה כוללת שבה נמצא עצמנו נלחמים עם מצרים, ירדן, סוריה, חיזבאללה, עירק, אירן, עזה, יו"ש וערביי ישראל בו זמנית ובזמן שהעורף מוכה בטילים מדויקים.

קיימים כוחות צבאיים לכל דבר בתוך מדינת ישראל על ידי רבים מערביי ישראל. מי שלא הבין את המערכה לכיבוש הערים המעורבות באביב תשפ'א ראוי שיתפכח. ארבעים אלף כלי נשק ב"מגזר" הערבי הם כח צבאי ולא ציוד לקרבות אקדוחנים של כנופיות פשע. גדודי הפלשתינאים שהובאו לכאן על ידי ממשלת אוסלו ואומנו בידי הגנרל דייטון גם הם חלק מן האויב המוכן לקרב. והיה אם תקרינה מלחמה יהיה על צה'ל לכבוש תחילה את המשולשים, את הגליל, את הנגב ואת יהודה ושומרון לפני שכוחות המילואים יגיעו לקווי החזית. ובינתיים? מי יגיע לקווי החזית לעצור כוחות קרקע?

במשך השבועות שלפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים עסקו הפוליטיקאים הישראליים וחבריהם בתקשורת בהכנות ליום הבחירות שנועד להתקיים שבועיים לאחר יום הכיפורים. הם שידרו לאומה שמצבנו טוב ומנעו חשיפת ההכנות למלחמה. זה היה מצב של חוסר אחריות לאומית ממדרגה ראשונה. גם היום עוסקים בריב משפטני-פוליטי שממוקד בזוטות של פרסומים באתר אינטרנט זניח ובו בזמן האויב מכין מערכה. צבא היבשה שקצץ ונקצצו כנפיו לא מוכן למערכה בחזיתות רבות במקביל והעורף בסכנה גדולה.

מה שנחוץ לנו מיידית הוא הפסקת אש כללית במישור הפוליטי (ומשפטי נבחרי הציבור), גיוס כל הכוחות הציוניים למערך חירום להכנת המדינה לאפשרות של מלחמה כוללת בתוך הארץ ובגבולותיה. רק התגייסות חירום לבניין הכח מיידית, תוך שינוי מסיבי של סדרי העדיפויות והפניית משאבים רבים, תוכל למנוע את המלחמה. הפוליטיקאים שרואים עצמם ציוניים צריכים להחליף את הממשלה הנכחית בממשלת קואליציה יהודית ללא האחים המוסלמים שמטרתם ג'יהאד.

כיוון שהפוליטיקאים לא יעשו זאת מעצמם, חובה עלינו האזרחים להפעיל לחץ חסר רחמים בהפגנות, בשביתות, בתקשורת בקריאה למעבר להערכות חירום.

קיבלנו שיעור מאלף במלחמת יום הכיפורים. אם לא נלמד את לקחיה אנחנו עשויים להוביל לוועדת חקירה נוספת בה נוכל להאשים רק את עצמנו. "אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב".

פרופ' האס מכהן כיושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי