ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין צילום: ללא קרדיט

בשיאו של הקיץ, עם ירידתם של צללי חודש אב לעולם נבכה את החסר.

לא, לא רק את הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, אלא גם את הכפירה והזלזול, הרוע וההחמצה, הכישלון והאכזבה שקורותיהם ממלאים את כל דפי העיתונים והאתרים מדי יום. נבכה, נכאב ונתפלל לבורא עולם שידריכנו כיצד להגיע לשנים טובות יותר.

אולם שלושה חודשים וארבעה ימים לפני תשעה באב, יומה של מחצית הכוס הריקה, בשעה שרוחות אביב עדיין מנשבות ודגלים ושרשרות התלויים בכל פינה מעלים חיוך על השפתיים ועל הלב, נעסוק, נודה, נשבח ונהלל על חצי הכוס המלאה.

נהלל ונודה בחודש זיו, המאיר ב"אני ה' רופאך" (איר) לא רק על הסיפורים אותם שמענו מאבותינו ומאמותינו, על דור פליטי חרב חסרי כל שידעו להפוך מדבר לארץ נושבת ושהדפו את כל הקמים עליהם לכלותם.. נודה גם על ההווה. כן, הווה גם עם הממשלה שקיומה ודרכי התנהלותה מסעירים רבים מאתנו . הווה שבו אנו זוכים לשבעה מליון (!) יהודים בארץ, רבבות עולים (עם כל המורכבויות) רק בשנה האחרונה, הגידול הדמוגרפי הגדול ביותר במערב, צליחת הקורונה (עם מה שניתן היה יותר או פחות לשפר) בצורה טובה מאוד יחסית לעולם, עם קריסתם המתמשכת של כל מדינות אויבינו, עם כלכלה מדהימה בכל פרמטר ונוכחות בפסגת טבלת מדד האושר העולמי.

נודה על ההווה, בו יותר מכל תקופה אחרת מאז קום המדינה נוכחת המסורת היהודית במרכז החיים התרבותיים והציבוריים. נודה על עולם תורה מדהים שלמרות, או דווקא בגלל, כל ההפרעות הוא הגדול ביותר שהיה אי פעם בעולם היהודי. נודה על המציאות שבה בין הנמלטים ממזרח אירופה הבוערת התואר המתבקש ביותר, שסייע יותר מכל דבר אחר לצלוח גבולות ולקבל סיוע, היה "יהודי".

נודה על ערים וישובים יפייפיים הנבנים והולכים לאורך ולרוחב ארץ הקודש, נודה על גשמי ברכה שנה אחר שנה ועל היותה של ישראל מעצמת ההתפלה, נודה על צבא וכוחות בטחון שיש להם את היכולת, ובדרך כלל (ושיפור קטן לא יזיק) גם את הרצון, להדביר כל מבקש רעה מבית ומחוץ. נודה על חברת רבת חסד עם ערבות הדדית שבכל משבר גדול או קטן שמה ללעג את השמצות מקטרגיה. ונודה על דורות צעירים, בכל המגזרים היהודים שיודעים לשים בצד את הציניות הבטלה והשעמום ולהתגייס למשימות לאומיות וחברתיות. מעל הכל נודה להקב"ה שפותח את עינינו לדעת להודות, להלל ולשבח על כל הטוב שגמל עלינו לא רק בתש"ח ובתשכ"ז, אלא גם בפרוס עלינו עצמאות תשפ"ב.

על כל אחת ואחת מהשורות הרשומות לעיל, יהיו מי שיקטרגו וילעגו ותכופות במידה רבה של צדק. ארועי השנה שחלפה ובתוכם תחושת חולשת הרוח שפשטה בחלק ממסדרונות השלטון, האקדמיה והתקשורת, יחד עם הבעיה ההולכת וגוברת של "הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה", מביאים רבים מאתנו להתחיל ולהזדהות עם אותו הלך רוח שאותו גינינו כל השנים. הלך רוח של קטרוג ופסילת כל מעשה שלטוני באשר הוא, הלך רוח של ייחוס כוונות רעות לכל מי שלא בדיוק הולך בתלם אותו אנו חרשנו, הלך רוח ההופך כל בעיה קשה ככל שתהיה, לקיצה המיידי של מדינת היהודים, וממילא הלך רוח המשליט את אווירת תשעה באב גם על החמישי באייר.

ולא היא. רגשי הכאב בהשמע הצפירה, המחייבים להעריך את הקרבן ולהבין שהוא לא היה לשווא, יחד עם הרוח הטובה השוטפת את כל חלקי העם בפרוס חגיגות העצמאות, כל אלו מחייבים אחרת. מחייבים תחושה של חצי כוס מלאה (ולמעשה הרבה למעלה מחצי..). בין עשני המנגלים ובמסלולי הנחלים, בבמות הבידור ובקרב השואגים משמחה נוכח המטס, בבתי המדרש ובשולחנות החגיגיים בבתים, בקרב כל מי שלא טחו עיניו מראות-חצי הכוס גדושה בכל טוב.

ורק מי שיודע להלל ולהודות על החצי האחד, ידע גם לבכות ולהאבק על החצי החסר.

חג שמח.