לפני מספר שנים היית סטודנטית שלי למשפטים במכללה האקדמית נתניה. לימדתי אותך את הקורס בפילוסופיה של המשפט. הערכתי מאד מאד, את הנחישות שלך להתקדם ולהצליח, למרות המגבלות. אני אפילו זוכר שישבת בכל שיעור בשורה השניה, בצד ימין, וכיצד תרגמו לך את הדברים שאמרתי לשפת הסימנים.
שמחתי מאד שנבחרת לכנסת. חשתי סוג של גאוה שסטודנטית שלי תוכל לקדם את הערכים שאותם ניסיתי להנחיל במהלך השיעורים. אלה לא היו ערכים של שמאל או ימין. עסקנו רבות בערכים של אתיקה, יושרה ואמינות.
דיברנו על אלת הצדק שעיניה מכוסות ולא ניתן להסיט את מבטה מעבר לחיפוש האמת. הבהרנו את האחריות שיש למשפטנים בעיצוב דרכה ודמותה של המדינה, ומבלי אמון ברשויות השלטון והמשפט, אין קיום מדיני.
דווקא לאור הציפיות שהיו לי ממך, כתלמידה שלי, האכזבה עצומה. קשה לי לראות את ההתנהלות שלך ושל ראשי מפלגת ימינה שפנו שמאלה, וביצעו את מהלך ההונאה הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית מאז הקמת המדינה. לא העליתי על דעתי, שהכישלון שלי יהיה כל כך גדול.
יחלפו שנים, התפקיד בכנסת יסתיים, מה תגידי לעצמך? איך תסבירי לילדים שלך כי לקחת חלק בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. מסופקני אם את מפנימה את האחריות שלך לשושלת פינטו שמסרו את נפשם על שמירת היהדות בתנאים קשים ביותר.
תהילת עולם קצרה – היא תחלוף, ובמקום לגלות מנהיגות והיצמדות לערכים, תהפכי להערת שוליים בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל עם בנט, שקד ומתן כהנא. כמה חבל!
ממני,
חיים שיין