בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. אבל אם אפילו בממשלה מתחילים לסכם קדנציה, נראה שגם שם מבינים שהפעם הפור נפל.
אחרי ההבטחות הגדולות של מתן כהנא, עד לא מכבר השר לשירותי דת, לרפורמות ענק בתחומים שבאחריות משרדו, הכריז השבוע הח"כ מימינה לראשונה באופן פומבי כי לא עלה בידו לקיים. במה שנראה כמו הכרה רשמית במצבה הסופני של הקואליציה, הודיע כהנא כי פתיחת הגיור הממלכתי לתחרות, אחד הדגלים הגדולים שהניף עם כניסתו לפוליטיקה, לא תצא לבסוף לפועל, מאחר שבכנסת אין רוב למהלך.
בריאיון לוועידת התקשורת החופשית של 'דמוקרטTV', שעות אחדות לאחר ההפסד הדרמטי של הממשלה בהצבעה על חוק תקנות יהודה ושומרון והניסיון הכושל שלו עצמו להתמנות מחדש לתפקיד השר, סקר כהנא את הישגיו במשרד הדתות, והודה כי מה שלא הספיק להשלים עד עתה כבר לא יקרה. הוא תלה זאת לא בצָרוּת (וצָרוֹת) הקואליציה שהקים עם חבריו ושבקושי שורדת כבר אחרי שנה, אלא בהיקף הפעילות המוגבל במשרדו, שאינו מאפשר טיפול בכמה נושאים בו־זמנית. "מה שמבאס אותי בעבודתי זה הקצב שבו הייתי רוצה שהדברים יתקדמו", אמר. "הבנתי שבמשרד קטן כמו שלי אנחנו לא יכולים לעבוד בצורה מקבילית אלא בצורה טורית".
ממשלת הכלאיים החליטה מראש שלא לעסוק כלל בעניינים רגישים השנויים במחלוקת בין שמאל לימין, אלא להתמקד רק ב"חיים עצמם". סוגיות הדת והמדינה, הנפיצות לחברה הישראלית לא פחות, היו למעשה היחידות שבהן הייתה הסכמה מקיר לקיר, מניצן הורוביץ ועד מתן כהנא, על הצורך בשינוי הסטטוס קוו. הרבה שינויים. ואכן, כבר עם הקמת הקואליציה התחייבו חבריה לקדם רפורמות היסטוריות ודרמטיות בכשרות הממלכתית, בגיור ובאופן שבו נבחרים הרבנים הראשיים.
הבנות נוספות, שאומנם לא מחייבות את כל המפלגות בקואליציה אך נתפסו לכל הפחות כביטוי לעקרונות משותפים, עסקו בהכרה בנישואים אזרחיים (כולל חד־מיניים), בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, בביטול חוק המרכולים ובהחייאת מתווה הכותל. כעת, כאמור, לאור ההשלמה - כולל בקואליציה - עם העובדה שבישראל מכהנת ממשלת מיעוט, ולנוכח הכשלת מינויו מחדש של מתן כהנא, האיש המזוהה יותר מכול עם הרפורמות, לתפקיד השר לשירותי דת - מגיע שלב הסיכומים, ובו מתברר כי רק אחת משלוש "הבטחות הליבה" האמורות הם הספיקו לקיים.
את הנעשה אין להשיב
למעשה, ההישג המשמעותי היחיד של כהנא וחבריו בסוגיות דת ומדינה, מבין ההתחייבויות שהופיעו בהסכמים הקואליציוניים, היה פתיחת שוק כשרות המזון לתחרות, שנכנסה לתוקף בתחילת 2022. אחרי חודשים ארוכים של דיונים סוערים בכנסת ומאבקים ציבוריים ומשפטיים רועשים מחוצה לה, בוטל ה"מונופול" שהיה עד אז לרבנויות המקומיות על הנפקת תעודות כשרות לעסקים שבתחומן, וכיום יכולים רבני הערים להתחרות ביניהם ולספק שירותי השגחה לבתי אוכל ולמפעלי מזון בלי קשר למקום מושבם. בעוד כחצי שנה, ינואר 2023, יושלם המהלך, עם הצטרפותם של גופי כשרות פרטיים לתחרות, והרבנות הראשית תשמש כרגולטור בלבד.
למרות קריאת הרבנות לנציגיה ברשויות המקומיות שלא להתחרות ביניהם אלא לכבד את מעמדו של כל רב כמרא דאתרא, בעלי עסקים רבים כבר מנצלים כיום את ביטול השיטה האזורית ומממשים את זכותם לקבל שירות ממועצות דתיות מרוחקות. אלא שהפעימה השנייה של הרפורמה - פתיחת השוק לתאגידים, שהיא המשמעותית והדרמטית יותר - עדיין לפנינו, וממשלת הימין הבאה, לכשתקום, תעשה הכול כדי לבטלה – בדומה לגורלן של גזירות לפיד מימי ברית האחים (2015-2013) עם חזרת החרדים לקואליציה לפני שבע שנים. ההערכה היא כי אם ממשלה כזו תושבע כבר בחודשים הקרובים (תרחיש לא כל כך סביר) היא אכן תחזיר את הגלגל לאחור, אך אם הדבר יקרה רק ב־2023, אחרי שהחוק כולו ייכנס לתוקף, ביטולו יהיה קשה ומורכב הרבה יותר מבחינה ציבורית ומשפטית, וגם מעשית.
רפורמה נוספת שעליה התחייבה הממשלה היא מתן סמכות לרבני עיר לגייר בשם המדינה, במסגרת בתי הדין המיוחדים לגיור, במטרה לגוון את הרכב הדיינים ולשלב במערך הממלכתי בעלי גישות הלכתיות מקילות ביחס לרבנות הראשית. במקרה זה התעקש כהנא במשך שבועות ארוכים לקיים דיאלוג עם הרבנות עצמה ועם פוסקי הלכה מחוצה לה כדי לגייס תמיכה למהלך בטרם יצא לדרך, ובדיעבד התברר כי מבחינה פוליטית היה זה בזבוז זמן יקר. חילוקי דעות ומלחמות קרדיט שהתגלעו בנושא בתוך הקואליציה תרמו גם הם לסחבת, והתוצאה היא שרק שבעה חודשים אחרי השבעת הממשלה היא החלה להתניע את החקיקה בכנסת. ההזדמנות של כהנא להביא לשינוי באחת הסוגיות החשובות לו הוחמצה, והשבוע הוא כבר הודיע בקולו: "אני מודה בצער שכנראה בנושא הגיור אני לא אצליח להעביר את החוק שרציתי לקדם".
הבשורה השלישית שהבטיחה הממשלה בנושאי דת ומדינה ונכללה בהסכמים הקואליציוניים הייתה להקשיח את תנאי הסף לתפקיד הרב הראשי ולשנות את הרכב הגוף הבוחר אותו באופן שימנע את שליטת החרדים ברבנות הממלכתית ויבטיח את בחירתם של רבנים ציונים־דתיים בעתיד. גם בנושא זה נרשמו כיפופי ידיים, מהותיים ואגואיסטיים, בין ימינה, יש עתיד וישראל ביתנו, והצעת חוק פרטית בעניין של ח"כ משה (קינלי) טור־פז הונחה על שולחן הכנסת רק בחודש פברואר. גם כאן התוצאה זהה: הסדקים בקואליציה ואובדן הרוב שלה הקדימו את מימוש ההבטחה הליבתית, ולא ברור האם ומתי תהיה לכך הזדמנות חוזרת.
הכותל לא בידיו
בהסכמים שנחתמו ערב הקמת הממשלה נכללו, כאמור, גם קידום ברית זוגיות (נישואים אזרחיים דה־פקטו), הפעלת תחבורה ציבורית בשבת וביטול חוק המרכולים, אך כבר מלכתחילה ההבנות בנושא זה לא חייבו את ימינה, שאף נהנתה מזכות וטו בסוגיות דת ומדינה, והיה ברור שלא יצאו לפועל. לעומת זאת, סעיף נוסף המופיע בהסכמים, בעניין מתווה הכותל, דווקא זכה בתחילה לתמיכת בנט וכהנא - שלבסוף חזרו בהם. גורמים בקואליציה הסבירו כי יש הבנה, כולל אצל הרב הרפורמי גלעד קריב, שצעד שכזה ייתפס על ידי רבים בציבור כרעידת אדמה, יעורר התקוממות דתית־חרדית ויביא לסיום דרכה של הממשלה. מדובר כנראה בנושא היחיד שבו מצביעי ימינה המאוכזבים יכולים להיות מרוצים מהזיגזג של נבחריהם.
אבל לא הכול זה הבטחות בחירות והסכמים קואליציוניים. מתן כהנא הרעב והנמרץ בא לעבוד ולשנות גם בנושאים אחרים שלא בהכרח הצהיר עליהם קודם לכן - ודווקא שם קצר לא מעט פירות. ככלל, ניתן לומר שבמהלכים שדרשו את אישור הממשלה המורכבת או הכנסת הלעומתית הוא התקשה לקדם את מדיניותו החדשה ובדרך כלל נכשל (להוציא את רפורמת הכשרות), אך כשהיה מדובר בנושאים הנתונים לסמכותו כשר או כסגן שר – הוא הסתער על העניין ורשם לא מעט הצלחות.
כך בשינוי התקנות לבחירת רבנים מקומיים כדי שישקפו יותר את רצון התושבים ויצמצמו את השפעת השלטון הארצי, כך בהתנעת מינוי דיינים (שנתקלת לפי שעה בהתנגדות חרדית ועדיין לא ברור אם תושלם), כך במינוי עשרות ראשי מועצות דתיות (ובהם לא מעט נשים), כך בתעדוף בתי כנסת ביהודה ושומרון וכך בהחלטתו מהימים האחרונים לתקנן ולתקצב יועצות הלכה בקהילה. אלא שאותה סמכות שאפשרה לכהנא לקדם בקלות יחסית את הנושאים הקרובים לליבו מבלי להזדקק לרוב בכנסת היא גם החיסרון של המהלכים הללו (או היתרון, מבחינת הבאים אחריו): מדובר בצעדים הפיכים שאינם דורשים חקיקה, וניסיון העבר מלמד שהם אכן יתהפכו.
והיה גם הכישלון הטרי והמהדהד בהילולת ל"ג בעומר במירון וקריסת המתווה שכהנא היה אחראי על יישומו – אבל את זה נשאיר לוועדת החקירה הממלכתית שכבר בודקת את הנושא. יש שופטים בירושלים.
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'
לתגובות: Kobi.nachshoni@gmail.com
***