ח"כ אורית סטרוק
ח"כ אורית סטרוק צילום: ערוץ 7

לכאורה בית המשפט קובע שאפשר ומוצדק לשלול מהם אזרחות, בפועל הוא גם שולח את שרת הפנים להתחיל את כל ההליך מהתחלה, וגם מאיין מראש את התוצאה כשהוא קובע שחייבים לתת למחבל מעמד-חלופי כלשהו, מעמד של תושבות, כי אי אפשר להשאיר אותו ללא כל מעמד אזרחי.

אפשר וגם נכון להלין על השופטים, שמתעלמים מצרכי הבטחון וההרתעה של ישראל אל מול הטרור, מאכזריותם ובוגדנותם של אותם מחבלים, שקיבלו מהמדינה מכל-טוב ויצאו לפגוע ביד ממנה אכלו ושתו, וגם מרגשותיהן של המשפחות השכולות. אפשר וראוי לומר שהשופטים, מתוך תפיסת עולמם השמאלנית, פגעו פגיעה אנושה בכל אלה. אפשר וגם צריך לדבר על הצורך להגביל - בחקיקה - את יכולתו של בית המשפט לסכל פעם אחר פעם את רצון נבחרי הציבור, ולבטל או לרוקן מתוכן את חוקי הכנסת.

כל זה נכון כמובן, ועם זאת צריך לשים לב גם למימד החסר בחוק הקיים, המימד של היד שמנענעת את עריסת הטרור נגדנו, והכיס שמתקצב אותו. כל עוד הדיון על שלילת האזרחות מתנהל במסגרת היחסים שבין האזרח והמדינה בלבד, כלומר באופן דו-מימדי - וכזה הוא החוק הקיים היום, אותו חוק שבית המשפט העליון מרוקן מתוכן ומותיר אותו כאות-מתה - כל עוד זה הדיון הוא דו-מימדי, החוק מועד-לכשלון. פשוט, כי המציאות היא תלת-מימדית.

במציאות יש יד שמנענעת את עריסת-הטרור, יד ידועה, מוכרת, נראית-לעין, וקרובה עד אימה: היד של הרשות הפלסטינית.

הרשות הפלסטינית הכניסה אל תוך ספר החוקים שלה את העיקרון לפיו כל מי שרוצח יהודים - יתוגמל תקציבית מקופתה, כל מי שמבצע פיגוע כלשהו נגד ישראל, לא משנה מאיזה ארגון או אידיאולוגיה הגיע: פתח, חמאס, ג'יהאד, דאעש, או סתם מחבל-מטעם-עצמו- יתוקצב, על פי "טיב הפיגוע", גודל האכזריות, וכמויות הדם היהודי ש"הצליח" לשפוך.

רש"י על פרשת השבוע מספר לנו, שבלעם הרשע היה למעשה הראשון שקיבל שכר, תגמול כספי, בהתאם למספר היהודים שנהרגו בגללו. על הפסוק "ואת חמדת מלכי מדין הרגו... ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" כותב רש"י: "בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו... נתנו לו שכרו משלם ולא קיפחוהו". אין אף ספר חוקים בעולם שמכיל בתוכו חוק המתקצב רצח יהודים. חוקים כאלה היו בממלכת אחשוורוש בתקופת הזוהר של המן הרשע, בספר החוקים של ספרד בתקופת האינקוויזיציה, וכמובן בספר החוקים של גרמניה הנאצית. אבל מאז - אין.

רק אצלנו, במרחק אופניים מקרית הממשלה בירושלים, קיים ספר חוקים כזה, שפשוט קורא לרצוח אותנו. את החוק הזה מכיר כל מחבל, עוד לפני שהוא יוצא לדרכו לבצע פיגוע, והוא יודע בוודאות, שמהרגע שיבצע את הפיגוע - הרשות הפלסטינית תאמץ אותו ואת משפחתו אל חיקה, ותלווה אותם עד קץ ימיהם, משום שמבחינתה הפיגוע הזה בוצע בשליחותה, מטעמה, למענה, כחלק מהמערכה שהיא מנהלת נגדנו. אפילו מחבלי חמאס, שהרשות הפלסטינית עשויה לעצור, לכלוא, ולרדוף מחשש שמא יפעלו נגד אבו מאזן, יודעים שברגע שיבצעו פיגוע נגד ישראל - תהא משכורתם שלמה מאת אותו אבו-מאזן עצמו, שלא יקפח אותם, כי הם היו שותפים למאמץ המלחמתי נגד ישראל.

לחוק הזה של הרשות הפלסטינית יש משמעות פשוטה וברורה שאסור להתעלם ממנה: הרשות הזו הכריזה מלחמה נגדנו, מלחמת טרור, והמחבלים - כולם, מכל הארגונים - הם שליחיה, סוכניה וחייליה במלחמה הזו. הם לא "טרוריסטים" סתם, הם טרוריסטים-מטעם, חיילי-אויב, ומממילא הזהות שלהם היא זהותה של היד המשלחת, היד של הרשות הפלסטינית.

בתוך החוק הפלסטיני האנטישמי הזה יש גם אזורי עדיפות לאומית: מחבלים אזרחי מדינת ישראל, או תושבי הרשות הפלסטינית - מתוגמלים יותר, המשכורות שלהם גבוהות יותר, והרשות הפלסטינית מאמצת אותם אל חיקה יותר מכל השאר. בחוק הזה היא בעצם אומרת להם: "תפעלו נגד המדינה בה אתם אזרחים, או תושבים, תפגעו בה, תשפכו את דם אזרחיה וחייליה, כשליחים שלי ומטעמי". כל ערבי ישראלי שנענה לקריאה הזו, מכריז למעשה על עצמו כמי שבחר ברשות הפלסטינית הרצחנית על פני מדינת ישראל, כסוכן-רצח מטעמה נגדנו, כחייל בצבא-המאבק-הפלסטיני נגד מדינת ישראל.

זה בדיוק המימד השלישי שחייב להיות גם חלק מחוק שלילת אזרחות ממחבלים. שלילת האזרחות אינה מותירה את המחבל נעדר-שייכות אזרחית. להפך: היא מאשררת את הבחירה שהוא בחר, להיות חלק מהרשות הפלסטינית במלחמתה נגדנו. זו הבחירה שלו, כמו גם שלה, אנחנו רק מוציאים אל הפועל את התוצאה המובנת-מאליה של הבחירה הזו, כי אי אפשר להיות לוחם-טרור מטעם הרשות הפלסטינית נגד ישראל, ואזרח ישראלי - גם יחד.

הצעת חוק כזו אני מנסה כבר למעלה משנה לקדם בכנסת: חוק שמכיל בתוכו את המימד השלישי -המימד של הרשות הפלסטינית, ומציב בתוך הרציונל שלו את המצב המלחמתי שהיא - הרשות - פתחה בו, וגייסה אליו את המחבלים.

הצעת החוק הזו - של אבי דיכטר ושלי - נוסחה בעזרתו של עו"ד מוריס הירש, לשעבר התובע הצבאי הראשי ביהודה ושומרון, ובשיתוף עם פורום "בוחרים בחיים", אתם אני זוכה לעבוד בשיתוף פעולה הדוק כבר זמן רב. היא מציבה את הרשות הפלסטינית הרצחנית, ואת החוק-לעידוד-רצח-יהודים שלה בקדמת הבמה, כחלק אינטגרלי מהחוק, כגורם המניע הן את מעשי הטרור, והן את שלילת האזרחות מהמחבלים.

היא מייצרת את האפשרות לגרש את המחבל מתחומי מדינת ישראל מיד עם שחרורו מהכלא, אל תחומי הרשות הפלסטינית שבה הוא-עצמו בחר, במעשיו, ושהיא בחרה בו, במעשיה. הצעת החוק הזו תשים סוף למצב ההזוי, המסוכן והמשפיל הקיים היום, שמחבלים שמשתחררים מהכלא, מתקבלים בחגיגות וריקודים ברחובות ערי ישראל, ולמחרת בבוקר משפחות הנרצחים יכולות לפגוש אותם בתור לקולנוע.

על הצעת החוק הזו חתמו גם עשרות מחברי מפלגות השמאל: יש עתיד, כחול לבן, ואפילו עומר בר לב מהעבודה. על הצעת החוק הזו אמרה שרת הפנים איילת שקד "זה חוק טוב, זה חוק שצריך לעבור". ובעקבות הלחץ שהפעלתי, היא אכן החלה לקדם אותה כהצעת חוק ממשלתית, ועצרה, כי בממשלה עם תומכי טרור זה הרי בלתי אפשרי.

אבל אנחנו נמשיך בע"ה, למען הבטחון, למען ההרתעה, למען המשפחות השכולות, למען הכבוד הלאומי, ולמען הצדק הפשוט והברור. נמשיך ונחוקק אותה בכנסת הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה.