אחרי שבועות של הכנות ותדרוכים, ובד בבד ניסיונות חוזרים ונשנים להלך קסם או להלך אימים (תלוי בעמדת המתבונן), בקול תרועה רמה השיקו אמש שקד והנדל מפלגה חדשה.
ההתרגשות המלאכותית חנתה בחצרם המשותף של שר התקשורת ושרת הפנים שלמרות מעמדם המיניסטריאלי הבכיר, בכל השבועות האחרונים לא ראה אור אפילו לא סקר אחד שבטעות מקרית מעניק להם התקרבות כלשהי לאחוז החסימה.
אפשר להבין למשל את גנץ שנפל עמוק ברשתו של סער הערמומי. גנץ עצמו הצליח בשנה האחרונה למקם עצמו במקום טוב למטה, באופן שמעולם לא התקרב לתוצאה דו ספרתית אך גם לא מעד אל מתחת לאחוז החסימה.
בשעת החתימה הפתטית שלו עם סער משוכנע היה השר ארוך הקומה ונטול הכריזמה כי נמצא המגבה (ג'ק, בשפת אנשי מוסכי הרכב) שיעניק את השדרוג המתבקש לשנמוך הנצחי שכמו נגזר על מפלגתו החלולה. ההמשך, כידוע, עגום ביותר. מסקר לסקר השידוך המפוקפק של כחול לבן ותקווה חדשה גורם לרשימה המשותפת לתופעה עקבית: המוצר מצטמק ויפה לו.
אבל באותם רגעים ראשונה אכן נולדה תקווה חדשה ליו"ר כחול לבן וסיעתו, למרות שזו התגלתה כקצרת מועד. באותם רגעים ניתן היה איכשהו להבין לרוחו של הגנרל מצולק החוויה העסקית הרעה כי זה עתה חתם על מניית זהב שתציב אותו סוף סוף כתף אל כתף מול יאיר לפיד, במאבק על הנהגת הגוש שיש מי שקורא לו מרכז, בלי לספק הסבר מדויק מה פשרו של אותו מרכוז.
לעומת זאת, ההתרגשות העצומה שבקעה אמש ממסיבת העיתונאים של הנדל ושקד, לא ברורה מהרגע הראשון. כבר נלעג כאן אמש בחסות תרגיל מתמטי פשוט: מעולם לא מצינו שאפס פלוס אפס יהיה שווה יותר מאפס. לשמחה מה זו עושה כששתי רשימות מתמזגות שלא חצו את אחוז החסימה וששום סקר אינו מנבא למיזוג שלהן לבצע זאת.
אולי, הרהרתי בלבי אמש, זה אינו נובע מתחום המתמטיקה אלא שייך יותר לתחום הפסיכולוגיה על ענפיה. מי יודע. אולי השמחה העולצת בחוגים המתמעטים והולכים של מקורבי שקד והנדל נובעת מאותה בועתיות שאפיינה את כל הקמת והתנהלות ממשלת הרוע שהשניים היו ועודם חברים פעילים בה במרוצת כל השנה האחרונה.
שקד כל הזמן התהלכה כמי שהעם כולו מצפה לא רק למוצא פיה אלא מייחל לכך שתמשיך ותישא בשרביט המלוכה. כל אימת שהספינה הקואליציונית התערערה, הידרה שקד לשווק לעצמה את תעודת האופי של מי שבעצמה מתלבטת אם לנטוש או להישאר, בניסיון מזויף מתוכו לשוות לעצמה מצגת של מי שאינה להוטה להישאר בממשלת שמאל בכל מחיר וכמי שבכל פעם מחדש בודקת את הנזק מול התועלת.
מעולם לא נראתה שבשבת פוליטית אנושית כזו בתולדות הפוליטיקה. יש מי שמשייך עצמו לימין, יש מי שנמנה עם השמאל, יש את אלו שמנסים לשדר מנטרות אחרות שנועדו להחביא את עמדותיהם המדיניות והפוליטיות.
אך מעולם לא היתה שרה שבפועל תפקדה כשושבינה מרכזית וערבה נצחית להמשך קיומה של הממשלה – ובד בבד לא חדלה למכור תותים עפשים ושקדים מרים על התלבטויות כאלו ואחרות שמעולם לא הופיעו בתודעתה.
שני שרים הופיעו אמש במסיבת עיתונאים ובתוך פחות ממאה ימים הם יראו את מליאת הכנסת מיציע האורחים בלבד בתנאי שמישהו מהחברים ינפק להם הזמנה.
בנימין ליפקין הוא עורך עיתון 'המבשר'. הטור פורסם הבוקר בעיתון