מי אני: עו"ד קובי (יעקב) קיסוס, בן 41, רווק.
מקום מגורים: אילת.
מתמודד במפלגת: העבודה.
עבר ציבורי: עו"ד בסנגוריה הציבורית אילת, לפני כן עסקתי בחינוך- מורה ומחנך בתיכון בית אקשטיין גבעתיים, רכז גרעין נחל בעמותת אחריי בקרית מלאכי. בוגר תכנית 120, עתודה פוליטית של מכון שחרית. הקים את החוג המזרחי במפלגת העבודה והיה החלוץ שהביא את נושא חטופי תימן מזרח ובלקן לסדר היום המפלגתי.
מסייע פרו-בונו לנשים קורבנות אלימות, ליווה משפטית את עמותת חמניות שעוסקת ביתומים ויתומות, מחאת יוצאי אתיופיה, נציג ציבור בוועדת כביש 6. יועץ פוליטי לשעבר של חכ"ל רויטל סויד. מתנדב בחטיבה החברתית של לשכת עורכי הדין.
מה הדבר הראשון שתרצה לעשות בכנסת הבאה? אוכלוסיות היתומים/ות זה קול שצריך להשמיע, לפעול ולסייע לא רק כשיש מצלמות ופוסטים. אני מתכוון לחוקק חוק שקצבת השארים שהיא גם ככה נמוכה, תהיה דיפרנציאלית. אלמנות היא לא גזרת גורל וכך גם העוני, המדינה צריכה לקחת אחריות על אותם יתומים שאיבדו את היקר להם מכל.
לא מתחיל את הבוקר בלי? הנחת תפילין וקפה.
למה דווקא במפלגה הזאת? מפלגת העבודה היא הבית שלי למעלה מ-20 שנה, צמחתי בה ואף פעם לא עזבתי אותה גם בימים הקשים. מפלגת העבודה מסמלת עבורי את כל הערכים שאני מאמין בהם, מפלגה סוציאל דמוקרטית שתתקן את כל העוולות שנעשו. היא הסיכוי היחידי למדינת רווחה. המפלגה לא תהיה שחקן משמעותי במגרש הפוליטי בלי הפריפריה ואת המשימה הזאת לקחתי על עצמי, בכל זאת אוהב אתגרים.
איך היית מגדיר את עצמך במשפט אחד? אדם טוב, שקם כל בוקר להפוך את החברה שלנו למקום טוב יותר. כזה שהאמת והפוליטי שלו הן אחד.
אני שמאל מסורתי. היהדות שלי היא שילוב של אמונה ואמנה חברתית שבה כל ישראל ערבים זה לזה. שבה אנחנו מקיימים את הציוויים של איסור עשיקת העני, האלמנה, היתום והגר. מבחינתי, מפלגת העבודה, בניגוד למפלגות אחרות, רואה באחריות החברתית את אחד הדגלים החשובים ביותר שלה.
כמסורתי, עו"ד שמסייע למוחלשים, מאמין בציווי של "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל עם ישראל" כחלק מהחיבור למפלגת העבודה - הרי האמונה היהודית שמה את מרבית הדגש על מצוות שבין אדם לחברו.
איך נראה שולחן השבת שלך? בשאיפה כמו של אמא שלי, 15 סוגי סלטים, דג עם חומוס, אורז, בשר, תפו"א, כוס יין לקידוש, לחם בית שנאפה לכבוד שבת, ואישה טובה ותומכת לשיר לה אשת חיל.
מתי פעם אחרונה בכית ובגלל מה? ביום שלישי כשסיימנו לערוך את הסרטון שצולם בציון של הבאבא סאלי זצ"ל. הכל התפרץ, הגעגוע לסבתא אסתר וסבא יעקב, שכבר לא יזכו לראות אותי עושה חוויה מתקנת, הגאווה בערכים, בתרבות, במסורת וההתעקשות שיש לה מקום בשמאל.