הוקמה כאן מדינה יהודית

גדי איזנקוט הגיע ל"מחנה" בלי ציוד. איש לא התלווה אליו במסעו זה. הוא גם לא נשא בתרמילו משנה סדורה כלשהי.

בגוף הפלקטי שאליו הוא הצטרף, המחנה הממלכתי, הסתפקו בכך שהמצטרף החדש לשורותיו נושא את התואר רמטכ"ל לשעבר ; ומי שצפה באירוע ההשקה לא יכול היה שלא להרגיש מעט רחמים על שלושת הנואמים שם. כל השלושה הקריאו, למיטב התרשמותי, מתוך דף מסרים – וזה נראה לגמרי פתטי.

למרות שכולם הקפידו לחזור על המילים "ממלכתי" ו"אחדות" ו"ביחד", דומה היה - ואני רחוק, כידוע, מלהיות אובייקטיבי - שהסלוגן היחיד שאיחד את כל השלושה ה "רק לא ביבי". אולם גם מתבונן אובייקטיבי , לא כמוני, לא יכול היה שלא לשאול למה מתכוון איזנקוט כשהוא מדבר על "ממלכתיות". במגילת העצמאות הקפידו מנסחיה להדגיש, פעם אחר פעם, שהם מכריזים על הקמתה של מדינה יהודית; וכוונתם הייתה לגמרי ברורה. העם היהודי מקים לעצמו את ביתו הלאומי. הדגל וההמנון הם שלו. אין מאומה ממלכתי באלה. מגן דוד מתנוסס במרכז הדגל בין שני פסים כחולים ובהמנון מופיעה רק הכמיהה של העם היהודי לארצו.

לא מצאתי במסמך המכונן הנפלא הזה שהוקמה כאן "ממלכה". אני גם לא יודע ערכים ממלכתיים, מה הם. איזנקוט יכול, למשל, לחשוב שגירוש של עוד עשרות אלפי יהודים מבתיהם ביהודה ובשומרון כדי להקים שם "מדינה פלשתינית" , זאת היא ממלכתיות בעניו - ולהאמין שהשלום יגיע בדרך הזאת. ולי מותר לחשוב שמי שמבקש לחזור על טעויות העבר – כלומר, לעשות את אותם דברים שכבר נוסו בעבר – ולצפות לתוצאות אחרות, הוא שוטה גמור. לטמון את הראש בחול, אין רעה גדולה מזה.

כך או כך, ניסיון העבר מוכיח שהרמטכ"לים שקופצים לבריכה הפוליטית לא ממש תורמים ליכולת להתמודד עם האתגרים שעומדים בפני המדינה היהודית; נהפוך הוא. רבים מהם עוררו בלב לא מעטים - בעיקר אצל אלה שסבורים שארץ ישראל נקנית בייסורים - את ההרגשה שהם הגיעו אפויים למחצה ושערכים יסודיים חסרים להם.

איזנקוט , כמו רבים מאלה שצנחו אלינו ממרום מושבם בצה"ל, ניסה להסתיר את השקפותיו – להוציא, כמובן, את זאת הנוגעת לבנימין נתניהו – אבל למאזין הנבון היה בוודאי ברור שהוא יהיה מוכן ומזומן להורות, ללא היסוס, על פינוי אלים נוסף של יהודים מבתיהם כדי למנוע, לדבריו, "מדינה דו לאומית" ; בהמשך למצעד האיוולת שבו פתח אריאל שרון שבלשכתו הוא שימש, בעבר, מזכיר צבאי ( לאחר שסיים תפקיד דומה אצל אהוד ברק) .

מה שמוביל אותי להאמין שמזלו של העם היהודי - ושל מיליוני היהודים שהגיעו לכאן , כמו הוריי, מכוח אמונתם בחזון הציוני - שהאבות המייסדים ראו את הדברים באור אחר. חוק השבות, למשל, זה שפתח את השערים בפני כל יהודי היה , כנראה, נזרק לפח בידי ביהמ"ש העליון תוך שימוש במושגים פרוגרסיביים ערטילאיים, כאילו אוניברסליים, שלקוחים מתרבויות שאין לעם היהודי דבר עימן.

ועל כל אלה צריכות הבחירות להתקיים.