הם מפחדים

יציבות שלטונית, אין חשוב ממנה במדינה שוחרת דמוקרטיה; מדינה שבה הרוב קובע כיצד תיראה הנהגתה. אבל לא לכך חותר בני גנץ כאשר הוא מדבר על תיקונים בחוקי היסוד.

לא בכך רוצים חבריו במכון הישראלי לדמוקרטיה; למעשה, כל אלה שהשינויים הדמוגרפיים בחברה היהודית מהלכים עליהם אימה. הם לא רוצים, לטעמי, ב"יציבות שלטונית"; הם רוצים בשיטת ממשל שבה יש למיעוט מיוחס יתרונות מובנים.

עם זאת, אינני בטוח שאלה שהכריזו על התוכנית ל"יציבות שלטונית", אבירי שלטון החוק, בעיני עצמם, באמת מבינים עד כמה יש בה אלמנטים לא-דמוקרטיים העלולים לפגוע בעצם עתידה של המדינה היהודית; למעשה, להפוך אותה לישות מדינית מסוג אחר לגמרי.

מזה שנים רבות אני עוקב אחר פסיקותיו הלא קונבנציונליות של אהרן ברק - מייסד "המהפכה החוקתית".

באיטיות, אבל בנחישות אין קץ, הוא טווה את תורתו. חברי הכנסת אפילו לא הבחינו במה שמתרחש מאחורי גבם. רק כמה מחבריו לכס המשפט היו ערים למה שברק רוקם מתחת לאפו של הציבור.

אחד מהם, מישאל חשין, אף הקים קול זעקה כשברק טען שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא , למעשה, החוקה שמדינת ישראל ייחלה לה ושמן המילים "חירות" ו"כבוד" ניתן לגזור עולם שלם. "מלוא כל הארץ משפט", פסק ברק.

בפועל, ברק חמס, לתפיסתי, מידי המערכות האחרות יכולות לטובת המערכת שהוא עמד בראשה. היו שכינו זאת "פירטיות משפטית".

אני בטוח שיש רק מעטים שמבינים שהליכים דמוקרטיים - כלומר, שיטה שמבוססת על הכרעת הרוב בקלפי - אף פעם לא היו, למיטב שיפוטי, חביבים על ברק. הוא דגל, למעשה, בשלטונו של מיעוט אליטיסטי, שאת עיקר כוחו הוא שואב מן השיטה שאותה הוא ייסד; בפועל, מעליונותה של מערכות שאין עליהן כל רסן.

את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, תפקיד שאין כמותו בשום מקום בעולם החופשי, בנה ברק עוד בעת שהוא שימש בתפקיד הזה. אז הוא הפך אותו למעין חרב המתהפכת מעל ראשיהם של נבחרי הציבור. את בית המשפט העליון הפך ברק למעין בית מקדש שבו מכהנים שופטים שנמשחו לתפקידם , לגישתו, בידי מלאכי שרת.

מכאן גם הגישה הקלוקלת לדרך שבה מתמנים שופטים. חבר מביר חבר. שופט ממנה שופט. לנשיא נבחר הוותיק שבשופטים; לא הבכיר שבהם. על מינוי נשיא שלא מקרב השופטים המכהנים, ברק לא רצה לשמוע.

זאת הדרך שבה בחר ברק כדי שלא תהיינה סטיות מן היכולת של מערכת לא נבחרת לאחוז בגרונה של מערכת נבחרת; ואם תרצו, הכאוס הפוליטי הכואב שבו אנחנו נתונים מזה זמן רב רובץ, בעיניי, כל-כולו לפתחו של ברק.

מה שמוביל אותי לומר את זאת: יש רק דרך אחת להחזיר את השפיות למערכות השלטון; הגבלת כוחה של המערכת המשפטית על כל גרורותיה. ריסונה יחזיר את מקבילית הכוחות למקומה הנכון.

אין דרכים עוקפות. דרך המלך היא הדרך שתוביל את כולנו ליציבות שהייתה מנת חלקנו לפני שקמו עלינו מתוך מערכת המשפט כדי לכלותנו. דרכים עקלקלות, כמו זאת שמציע גנץ, לא יצלחו. הן רק יגבירו את הניכור.