תושבי אילת היקרים, בתום תקופה של שנתיים וחצי בעיר גם הזמן שלי הגיע לעזוב. במהלך התקופה הזו נתתי את כולי למען הבריאות שלכם.
פספסתי חגים וסופי שבוע עם משפחתי, לעתים ויתרתי על אוכל ושתיה כדי לראות עוד חולה או לכתוב מכתב שחרור.
חוץ מהעבודה השוטפת של שמונה עד ארבע, בכל חודש נשארתי כשמונה פעמים בממוצע למשך 26 שעות רצופות בהן ישנתי בממוצע שעה או שעתיים בלילה, אם בכלל. נתתי את כולי, עשיתי כל מאמץ עבור בריאותכם. טיפלתי בשברים, בהתקפי לב, בגופים זרים, בכאב, בהקאות, דימומים והפרשות -
אך מעל הכל השתדלתי לטפל באנשים. לא תמיד הצלחתי, אך תמיד ניסיתי לראות את האדם, בין אם שוכב על ערש דווי ומשפחתו בוכה לצדו, או זה המרגיש מצויין לאחר טיפול וממהר לעזוב את בית החולים לקראת השבת ומבקש מכתב שחרור מהיר. ילד או מבוגר - עשיתי כמיטב יכולתי להבין ולטפל נכון ומהר בכל מקרה.
התקופה בבית החולים צילקה אותי לעד. איני אותו אדם שנכנס בשעריו במרץ 2020 בתחילת מגפת הקורונה. אני למוד החייאות ומקרי טראומה, שיחות בהן נאלצתי לבשר לאנשים שיש להם סרטן או שבני המשפחה שלהם נפטרו. יש לילות בהם איני תורן בהם אני נזכר בבכי שלהם ובתחושת חוסר האונים, באותו חדר צדדי.
כפי שאני גאה באנשים שהצלנו, אני שמח על אותם אנשים אשר הצלחנו למנוע מהם סבל מיותר בסוף חייהם.
הצוות במיון היה לי למשפחה שניה ואהבתי אותו בכל ליבי. זהו צוות מסור שאין שני לו, מהסניטרים, דרך האחים ועד הרופאים - כולם רוצים לעזור לכם ולבצע את עבודתם על הצד הטוב ביותר. הצוות כולו עובד בעומס קשה ובחוסר כח אדם, ועדיין מצליח לתת טיפול מהיר, טוב ונכון.
הייתי מרגיש בטוח אם מישהו מבני המשפחה שלי היה בידיהם הדואגות. הצוות הזה גם הוא מורכב מבני אדם. אמנם לא מדברים על כך לעתים קרובות, אך המשכורת שלהם מורכבת משני רכיבים- האחד כמובן הוא השכר עצמו והשני, חשוב לא פחות - הערכת המטופלים.
החלק הראשון אינו שווה את הכשרתם, ואם לא תדעו לטפח את החלק השני במשכורתם, המוטיבציה שלהם תלך ותיפגע. רבים כבר עזבו. כאשר אתם כותבים מילה טובה ברשתות החברתיות או כותבים מכתב הערכה, זה מעלה את המוראל. כאשר אתם כותבים ביקורת בונה, ניתן ללמוד ממנה.
כאשר אתם מתלוננים בצורה שלוחת רסן - אין בכך טעם. לעתים קרובות מילים חמות מתייחסות לזמני ההמתנה הקצרים ומילות הגנאי מתייחסות להמתנה ארוכה במיון. לא כך כדאי למדוד את איכות הטיפול במחלקה לרפואה דחופה, אלא לפי התוצאה.
אדם המפחד על חייו צריך להגיע לבית חולים. אדם המפחד שזמנו יתבזבז צריך להגיע לקופת חולים. אנחנו מודעים למענה החסר בקהילה ולכן מקבלים בהבנה כל פניה למיון, אך אם אינה מקרה בעל דחיפות רפואית גבוהה, הטיפול במיון עלול לקחת זמן.
אני מאחל לכם לעולם לא להיות אלו הזקוקים לטיפול מהיר במיון. בכל מקרה, זמני ההמתנה במיון יוספטל הם הקצרים ביותר במדינת ישראל, ואתם יכולים לבדוק אותי.
היו סולידריים אחד כלפי השני. זכורה לי אמא לילדה אשר המתינה למכתב שחרור, וכאשר הסברתי לה שצריך להמתין כי אני מטפל באנשים מאוד חולים שעלולים למות היא ענתה ש"הילדה שלי צריכה לאכול וללכת לישון, מצדי שכולם פה ימותו." הגישה הזו רווחת יותר מכפי שנדמה לכם.
המשאבים מוגבלים ולעתים מדובר במשחק סכום אפס. אם תצעקו חזק מאוד אולי תקבלו טיפול מהיר כפי שאתם רוצים, אבל חולה אחר עשוי לאבד את חייו מאחר והרופא טיפל בכם ולא בו. האשמה לא תהיה עליכם, כמובן, אלא על הרופא שלא ביצע תיעדוף נכון- אותו תיעדוף שלעתים קרובות יאלץ אתכם להמתין.
יש לכם את הכח להציל חיים באמצעות כלי פשוט- סבלנות. הביאו ספר, נהלו את מטלותיכם דרך הטלפון, שילחו הודעה לחבר ותיק ובכך תצילו חיים, לא פחות. אולי אולי אפילו תאפשרו לרופא המסכן לאכול ארוחת ערב.
לפעמים צריך להמתין למכתב שחרור, זו חובתנו לכתוב אותו והכתיבה לוקחת זמן רב עקב דקויות להן אינכם חשופים. זכותכם לעזוב את המיון בכל שלב באחריותכם, ואם מכתב השחרור חשוב לכם - אנא המתינו עבורו.
אחת התחושות שליוו אותי במהלך התקופה באילת היא שהאילתים מרגישים באופן קבוע שהמדינה דפקה אותם ועם הזמן הבנתי - אתם צודקים. החוסר כאן מורגש בכל פן. לא פשוט לחיות באילת.
יחד עם זאת, אין צורך להוציא את התסכול על צוות המיון. אם אתם חפצים בשינוי אמיתי, פנו לאנשים שיכולים לעשות אותו. רופא תורן טרוט עיניים בשעה 03:00 בלילה לא יצליח לסדר את כל מערכת הבריאות בפריפריה ולא יצמיח רכבת לאילת.
אני מפציר בכם להתארגן לטובת השינוי הנדרש, שדורות קדימה ירוויחו ממנו.
כמו כל רופא צעיר ביוספטל, אני הייתי רק עובר אורח. נקודה בזמן. כעת אני ממשיך הלאה אל הלא-נודע, נוצר בליבי את הזכרונות. זו לא הייתה רק תקופה עבורי. זו הייתה התקופה המשמעותית ביותר בחיי הבוגרים ובחיי המקצועיים. התפתחתי כאן, התחתנתי כאן, ובקרוב אהפוך לאבא לראשונה.
הפכתי כאן לרופא אמיתי, ואני אסיר תודה לד"ר ארד על כל מה שהוא לימד אותי. דעו שאין אדם שעשה עבור העיר הזו ובריאות תושביה יותר ממנו.
אני מאחל לכם בריאות, שגשוג ותיירות. שלא תצטרכו לעולם להגיע למיון, ומי יודע, אולי עוד ניפגש.
שלכם, ד"ר לירן נבט גולן רופא