ליל הסדר לקהילה הישראלית בטביליסי
ליל הסדר לקהילה הישראלית בטביליסיצילום: בית חב"ד טבילסי

נעים להכיר: הרב מנחם מרוזוב, בן 26, נשוי למוסי'ה ולהם ילד אחד בן שנה.

מקום השליחות: טביליסי - עיר הבירה של גאורגיה.

כמות מבקרים בשנה: בגאורגיה כולה יש כ-190 אלף תיירים ישראלים בשנה, לפחות מחצית מהם עוברים בעיר טביליסי.

מקום בילוי אהוב על תיירים יהודים: וואו המון מקומות אבל המקום העיקרי הוא ללא ספק מסעדת מענדיס - מסעדה בשרית בהכשר מהודר שכל הישראלים נהנים להגיע אליה בכל הזדמנות כדי להרגיש באווירה כיפית ובטעם של בית; בין אם זה לפני הטיולים ואחריהם או סתם אחרי נסיעות וחוויות שבאזור.

למה דווקא שם בחרתם בשליחות: עוד לפני שהתחתנו ידענו שנינו שאנחנו רוצים לצאת בשליחות הרבי. אחרי החתונה התחלנו לחפש מקום לשליחות, בהשגחה פרטית חבר שלח לי הודעה, שהשליח הראשי בגיאורגיה הרב מאיר קוזלובסקי מחפש זוג שלוחים עבור בית חב"ד לישראלים בטביליסי.

בטביליסי מתגוררות כמה מאות משפחות ישראליות, יש כאן גם סטודנטים ישראלים לרפואה, ומאות אלפי תיירים ישראלים בשנה. יצרנו קשר עם הרב מאיר קוזלובסקי ומשם נוצר 'השידוך' וכך הגענו לגיאורגיה.

מנחם מרוזוב
מנחם מרוזובצילום: בית חב"ד טבילסי

סיפור שחרוט לך בזיכרון: היה זה ביום שישי שיגרתי, הלכנו לביקור בית אצל אחת המשפחות הישראליות שעברו לגור בטביליסי, הם הגיעו לכאן אחרי סיבוב ארוך במדינות המזרח. כמובן שלא באנו בידיים ריקות והבאנו להם חלות, יין, נרות שבת, חומוס ומטבוחה בטעם ישראלי שיוסיפו לאווירת השבת ויזכירו להם את הבית.

תוך כדי שיחה והיכרות שאלתי את הבן הגדול בן כמה הוא וענה לי: "בן 13 וחצי". מיד שאלתי אותו האם כבר חגג בר מצווה או הניח תפילין והוא ענה לי שלא, ושהוא לא בדיוק יודע מה זה. התיישבתי והסברתי לו מה זה בר מצווה ומה המשמעות של היום המיוחד הזה.

כשסיימתי להסביר שאלתי את הילד אם הוא מעוניין להניח תפילין בפעם הראשונה בחייו, הילד ענה בחיוב והאמא התרגשה מאוד ואמרה שאבא שלה ביקש ממנה לחגוג לילד בר מצווה אך לא היתה להם הזדמנות היות והם לא הכירו אף רב שיעזור להם וילמד את הילד.

בדמעות הוציאה מצלמה וצילמה לסבא המאושר איך הנכד מניח תפילין לראשונה בחייו בהתרגשות עצומה. את השמחה וההתרגשות בבר המצווה הקטנה שחגגנו בסלון הבית בפרברי טביליסי, אין לשער.

סיפור כזה ועוד סיפורים רבים אחרים שזכינו לקחת חלק בהם מזכירים לנו שוב ושוב מדוע הגענו לכאן וכמה יהודים מפוזרים ברחבי העולם ורק מחכים שיבוא מישהו להדליק בהם את האור.

הרגע הכי מרגש: ישנם המון רגעים מרגשים בשליחות. אפילו כשהולכים ברחוב ופוגשים יהודים ומדברים איתם על יהדות זה דבר מרגש.

ובכל זאת לפעמים יש אירועים שאף אחד לא יכול להישאר אדיש אליהם. בכל שבת אנו זוכים לארח יהודים מכל רחבי העולם בסעודות שבת, בתפילות, ובהבדלה. האווירה תמיד מרגשת ומלכדת, לראות יהודים מכל רחבי העולם ומכל הסגנונות מתאספים יחד בארץ זרה וחוגגים את השבת הקדושה זה דבר מרגש מאוד.

באחת השבתות זכינו לארח משפחה יהודית שמתגוררת באיראן ובאו לטייל בטביליסי, לשמוע אותם עושים קידוש ושרים את שירי השבת במבטא איראני כבד, זה היה מחזה שאף עין לא נותרה יבשה. מדובר ביהודים שלצערנו לא יכולים להגיע לארץ הקודש, ודווקא כאן בגיאורגיה הם זוכים לחגוג את השבת עם עוד יהודים מארץ ישראל ומכל רחבי העולם, ולהרגיש קרובים ומאוחדים עם עם ישראל. הרגשנו ממש איך "עם ישראל חי".

פורים בטביליסי
פורים בטביליסיצילום: בית חב"ד טבילסי

מה הכי חסר לכם: מבחינת אוכל כשר יש הרבה דברים שחסרים אך הדבר החסר ביותר זה המשפחה והחברים. היו כמה אירועים משפחתיים שצפינו בהם מרחוק וזה היה קשה מאוד.

הגעגוע למשפחה גדול, לקפוץ לבקר את ההורים בערב, לחגוג יחד שבתות וחגים או אפילו סתם לשבת ולפטפט, אלה הם דברים שקורים רק לעיתים רחוקות מאוד כשאנחנו מגיעים לבקר בארץ. כמו"כ לשבת להתוועד עם החברים בכפר חב"ד זהו דבר שמאוד חסר לנו. אך הידיעה שאנחנו גורמים לרבי נחת רוח, ומביאים את המסורת היהודית לעוד יהודי, נותנת לנו את הכוח והשמחה להמשיך בעבודת השליחות.

היכן הילדים לומדים: הרב מאיר קוזלובסקי הגיע לכאן בשליחות הרבי לפני 18 שנה, והקים את הגן ובית הספר היהודי היחידים בגיאורגיה. בית ספר שמטרתו ממש להציל את הקהילה מהתבוללות, ולהזכיר לילדים שהם חלק מהעם היהודי.

הבן שלנו עדיין קטן אך כשיגדל בעז"ה יילך לגן ואחר כך ישתלב בבית הספר בכיתות א' ב', לאחר מכן בעז"ה יעבור ללמוד 'בבית ספר נט', ביה"ס אונליין המיועד לילדי השלוחים, שם ילמד עם ילדים נוספים בני גילו שמפוזרים ברחבי העולם. בגיל 13 בעז"ה ייסע ללמוד בישיבות חב"ד בארץ .

איך מממנים את השליחות: מקרה שקרה לי בשבת האחרונה, אחד המטיילים שאל אותי 'כמה כסף חב"ד נותנת בשביל השכירות של הבית שלך?' חייכתי ושאלתי אותו 'מה אתה מתכוון 'חב"ד נותנת'? אז הוא ענה: 'הם שלחו אותך, אז שיממנו אותך'.

אז כן, זו מחשבה של הרבה אנשים, אך האמת היא שכל שליח במפעל האדיר והניסי הזה של בתי חב"ד בכל העולם דואג למימון הבית חב"ד שלו בעצמו. ע"פ היגיון פשוט, זה לא מובן בכלל איך שליח צעיר שמגיע למקום מסויים בלי היכרות מוקדמת עם המקום ועם האנשים המקומיים, מצליח להחזיק פעילות תוססת ומשמעותית של חיים יהודיים.

ב"ה כל זה קורה בזכות תרומות של חברים ומשפחה שעזרו לנו בתחילת הדרך וע"י אנשים טובים מהקהילה ומבחוץ שמבינים את המשמעות והחשיבות של בית חב"ד ולוקחים חלק ושותפות במפעל האדיר והחשוב הזה.

איך ממשיכים את השליחות לאחר 28 שנים ללא הרבי: זו השאלה הגדולה, אך לדעתי התשובה שלה פשוטה מאוד; אמנם אנחנו לא רואים את הרבי בעיני בשר, אך חשים ומרגישים אותו בכל צעד ושעל בשליחות.

אנחנו מרגישים שהרבי כאן איתנו, מלווה אותנו ומביא לנו את ברכותיו של הקדוש ברוך הוא בכל דבר קטן כגדול שאנחנו עושים ומברך אותנו בהצלחת השליחות. אדם לבד בכוחות עצמו לא יכול להצליח בהתמודדויות שיש לשלוחי חב"ד המצליחים בכל העולם. גם אצלינו מורגש במוחש איך שכל ההצלחה הגדולה שקורית כאן היא בזכות הכוחות שמעניק לנו הרבי בכל דבר בשליחות.

לפעמים ניתן לחוש את זה בהצלחה באירוע כלשהו שאנחנו עושים, או אם זה בהשפעה על יהודי כלשהו במובן מסויים ולפעמים אף ניתן לראות את זה בהשגחה פרטית שמפתיעה אותנו באמצע היום.

דוגמה אחת מני רבות: זכינו לצאת לשליחות ביום כ' חשוון תשפ"ב ובאותו היום שהגענו לטביליסי התפרסם בציבור סרטון מיוחד של הרבי שתועד מלפני עשרות שנים, בו רואים את הרבי שולח שלוחים לגרוזיה ומברך אותם לברכה והצלחה.

עבורי זוהי דוגמא להשגחה פרטית של בורא העולם שגרמה לנו להרגיש איך שהרבי נמצא איתנו בנסיעה שלנו והוא שולח לנו מסר, מברך אותנו שנצליח דבר שנתן לנו הרבה כוח ומרץ לשליחות.