
את הטור הזה - ואולי בעצם כל טור פוליטי שמחר יעטפו בו דגים - כדאי להתחיל מהשורה התחתונה, שמא נכלה לחינם את זמנם של קוראינו. ובכן, השורה התחתונה של המשבר הפנימי ביהדות התורה, שבו יעסוק טור זה, היא שממש בקרוב (וליתר דיוק עד יום חמישי הבא) אכן יעטפו בו דגים.
בין החסידים והליטאים מחרחרי הריב ומלבי המחלוקת, ורבים הם, קשה למצוא היום אפילו אדם אחד – חבר כנסת, עסקן, נייעסן או פרשן – המוכן להמר שדגל התורה ואגודת ישראל ייפרדו זו מזו לקראת הבחירות הקרובות. ההתקפות ההדדיות אומנם רק מתעצמות, ההתבטאויות מחריפות והתחזיות - לפחות אלה המתפרסמות כלפי חוץ - שחורות, אבל בחדרי חדרים ומאחורי הקלעים כמעט הכול מסכימים שזה ייגמר בטוב. מה שהיה הוא שיהיה - בתשפ"ב כמו בתשנ"ב. יהדות התורה מאוחדת, אולי אפילו מלוכדת. רק על שאלה אחת אין לאף אחד תשובה: איך בדיוק זה יקרה.
שני הצדדים טיפסו על עצים כל כך גבוהים, עד שלפי שעה אין בנמצא סולמות ארוכים מספיק כדי להורידם בחזרה אל קרקע המציאות. את הפוליטיקאים אולי כן, כי מה כבר שווה היום מילה של פוליטיקאי, אבל מה עם הרבנים הבכירים שעלו לשם יחד איתם? איך מורידים אותם מהצמרות בלי לשבור להם את המילה ולהפוך את "דעת התורה" ללעג ולקלס?
ואכן, בימים האחרונים נראה שהמאבק הוא כבר לא על המהות אלא על כבוד האדמו"ר מבעלז, מנהיג חסידות הענק מירושלים שהוביל מהלך להגברת לימודי החול במוסדות שבנשיאותו בתמורה להגדלת התקציבים הממשלתיים. אם עד עתה בלב המחלוקת עמדה סוגיה אידיאולוגית כבדת משקל – החשש מהתערבות זרה ב"חינוך הטהור" ומפגיעה עתידית בעצמאות מוסדות התורה של כלל הזרמים, הרי שכעת היא נדחקה הצידה לטובת המאבק על עצם הלגיטימיות של אדמו"ר חסידי להנהיג את קהילתו בדרך אחרת מזו של הרבנים הליטאיים הבכירים.
בצד האחד – אנשי דגל התורה, שאינם מוכנים לשמוע על שום פשרה בנושא ונראים כמי שמתעקשים לכופף, להכניע ולהשפיל את יריביהם, להורידם על הברכיים; וכנגדם – עסקני החסידות השנייה בגודלה בישראל, מעצמה של ממש, המעריצים את רבם ללא גבול וללא תנאי, וכאמירה עקרונית שלא קשורה בהכרח לשאלת לימודי הליבה אינם מוכנים למצמץ אל מול האיומים, גם במחיר של פיצול היסטורי במפלגה החרדית האשכנזית ואובדן הייצוג הפוליטי של חצרם.
השיחות בין הצדדים אומנם התחדשו השבוע, לאחר כמה ימים של קיפאון, אבל מהר מאוד התברר כי התקוות שנתלו במשא ומתן מעצם קיומו היו מוגזמות ומוקדמות, וכי הפערים בין הצדדים עצומים. בינתיים השעון מתקתק לאחור לקראת סגירת רשימות המועמדים לכנסת בחצות הלילה שבין חמישי לשישי הבא, והלחץ רק הולך וגובר.
מחפשים את הסולם
כאמור, ההערכות הרווחות בקרב הגורמים הנוגעים בדבר הן שלבסוף העניין ייפתר, אך איש מהם אינו יודע להצביע על מתווה פשרה אפשרי שיוביל לשם, והזמן הולך דוחק. המצב הזה הפך כר פורה לרעיונות יצירתיים, חלקם מופרכים והזויים משהו, מצד גורמים מוסכמים או מגשרים בעיני עצמם, כמו ההצעה שנציג בעלז, חבר הכנסת ישראל אייכלר, יפרוש מרשימת יהדות התורה כדי להניח את דעת הליטאים, ובתמורה ישוריין בליכוד על ידי בנימין נתניהו – האיש עם האינטרס הגדול ביותר לשמר את האחדות החרדית ולמנוע אובדן קולות למחנהו. רק מי שמכיר את הבדלי התפיסות בתוך יהדות התורה וזוכר שאייכלר היה זה שהוביל בשנים האחרונות את הקולות הקוראים לחדול מהנאמנות העיוורת לנתניהו כדי לחלץ את ישראל מהמשבר הפוליטי והשלטוני המתמשך, מבין כמה מופרכת ההצעה בעניינו. ועוד לא דיברנו על הרגישות מול חברי רשימת הליכוד והצורך של נתניהו לבחור בפינצטה את משורייניו – ורק את הראויים ביותר.
מתווה הפשרה האחרון שנידון כעת בין הצדדים נראה אומנם הזוי קצת פחות, אבל גם הוא נתקל בקשיים משמעותיים, ולא פחות חשוב - ספק גדול אם יהיה ניתן להסכים עליו בלי שהדבר ייתפס ככניעה של האדמו"ר מבעלז וכהשפלתו על ידי הליטאים. לפי ההצעה, החסידות תדחה לפי שעה את הגברת לימודי הליבה לתשב"ריה, ובמקום זאת תדאג הממשלה הבאה של נתניהו והחרדים, אם וכאשר תקום, לתקצוב מוסדות בעלז לשביעות רצונם גם בלי שינוי משמעותי בתכני הלימוד והתערבות ממשלתית בהם. אלא שמהלך שכזה עלול להיתקל בקשיים משפטיים, שכן הוא מבטל, או לכל הפחות מטשטש, את הקשר המובהק בין היקף לימודי הליבה בכל מוסד ובין גובה התקציב שהוא זכאי לו, ולא מן הנמנע שהוא ייפסל בבג"ץ.
חשש נוסף, ממשי לא פחות, הוא שגוש נתניהו לא ישיג בבחירות את 61 המנדטים הדרושים לו להקמת ממשלה, והכאוס הפוליטי יימשך. במצב כזה עלולה בעלז למצוא עצמה קירחת מכאן ומכאן, שכן ייתכן שחלון ההזדמנויות שלה למימוש ההסכם מול משרד החינוך ייסגר – והנה לנו עוד שעון שמתקתק לאחור. נכון לעכשיו ההצטרפות להסדר התקצוב המיוחד שרקמו הצדדים ננעלת בעוד כשבועיים, ואיש אינו יכול להבטיח שהתקופה תוארך או שיהיה לכך צ'אנס נוסף תחת ממשלות מעבר.
הרפורמי שהביך את גפני
עם כניסת המשא ומתן בין דגל התורה לאגודת ישראל אל הישורת האחרונה, מגיע המתח בשני הצדדים לשיא, והעימות הפומבי הסוער, שכמותו לא ידעה המפלגה החרדית עשרות שנים, מספק לחובבי הרכילות הפוליטית את ההצגה הכי טובה בעיר.
למשל, בתגובה למחאת הליטאים נגד האדמו"ר מבעלז, שאינו מתיישר לפי הקו האידיאולוגי של מנהיגם, הרב גרשון אדלשטיין, פרסמו יריביהם החסידים עדויות פיקנטיות ומביכות על שיתוף פעולה בין נציגי 'דגל' לתנועות הרפורמים והקונסרבטיבים – בניגוד לדעת רבם ולעמדת גדולי ישראל כולם, לאמור: מי אתם שתטיפו לנו? הדבר הוביל, בין היתר, לאיום בתביעת דיבה ששיגר חבר הכנסת יעקב פינדרוס הליטאי לעורך הדין אברהם יוסטמן, עסקן בכיר ב'אגודה' ונציגהּ בוועדת הבחירות המרכזית, שהתבטא בעניין.
יוסטמן טען בריאיון לתחנת הרדיו 'קול ברמה' כי בהחלטה ההיסטורית לפני כמה שנים להצטרף לראשונה למוסדות הלאומיים ולקבל בהם ייצוג ותפקידים סטו אנשי דגל התורה מהקו שבו דגלו הרבנים עד אז, שלפיו יש להימנע מהמהלך הכרוך בחבירה לנציגי יהדות התפוצות הלא־אורתודוקסים. בעקבות כך הזהיר אותו פינדרוס, כאמור, כי "הדיבה הינה בגדר 'לשון הרע' והתנהלותך היא בגדר 'פרסום' כמשמעם בחוק איסור לשון הרע", וכי "הפרסום נעשה 'במטרה לפגוע' כמשמעה בסעיף 7א(ג) לחוק".
בא כוחו של חבר הכנסת הסביר ש"אין שחר לדברים", שכן "כל נציגי דגל התורה כפופים ומחויבים ל'דעת תורה' ומעולם לא סטו הימנה, ובוודאי שלא הצטרפו ל'קונגרס הציוני'". הוא הוסיף כי מדובר ב"ניסיון נואל להכפיש את מרשי", ודרש מיוסטמן שיתנצל ויחזור בו מדבריו. "אם לא תעשה כן, אמליץ למרשי לפנות לערכאה המוסמכת ולקבל סעד ראוי, וכדי ביזיון וקצף", סיכם.
מי שנחלץ להגנת הבכיר החסידי וסיפק לציבור חומר ל"בדיקת עובדות" נגד חבר הכנסת הליטאי הוא לא אחר מאשר יזהר הס, סגן וממלא מקום יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית ולשעבר מנכ"ל התנועה המסורתית, שבזכות זהות אינטרסים הפך לרגע לבן בריתם של אנשי אגודת ישראל בסכסוך עם דגל התורה. הס פרסם ברשתות החברתיות תמונות "מפלילות" המצביעות על קשר ישיר בין התנועה הליטאית בישראל (ופינדרוס עצמו בפרט) ובין המפלגה החרדית 'ארץ הקודש' בהסתדרות הציונית שחתמה על הסכם קואליציוני עם נציגי הרפורמים והקונסרבטיבים, שבזכותו אף מועסק בארגון אליהו גפני, בנו של יושב ראש יהדות התורה, חבר הכנסת משה גפני, "במשרת אמון אישית ומשתלמת מאוד" – והעיר וילנא נבוכה.
אז איך ייגמר המשבר הגדול? והאם תימצא הדרך לצנן את הדם הרע המבעבע בין הצדדים? בדגל התורה אמרו השבוע כי "על שולחנו של מרן ראש הישיבה מונחת דילמה הרת גורל – האם המאבק על החינוך הטהור מחייב פיצול שמשמעותו היא כנראה חיסול כל הנציגות החרדית בכנסת", וכי התרחיש הדרמטי הזה בהחלט בא בחשבון - בעיניים פקוחות. אבל ההערכה הרווחת, כאמור, היא שבדקה התשעים לפני סגירת הרשימות יצוצו המבוגרים האחראיים ותימצא הדרך להוריד את כולם מהעץ – עד לפעם הבאה.
הדאגה האמיתית כעת ביהדות התורה האוטוטו־מאוחדת־ומלוכדת היא לא מפני פיצול היסטורי, אלא מאובדן מאסיבי של אלפי קולות שעלולים לזלוג למפלגות הגוש – לאו דווקא מאהבת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, כמו משנאת המחלוקת, גם אם הודחקה לרגע. מבחינת הליטאים הדבר יכול להתברר דווקא כניצחון מתוק: אייכלר מחוץ לכנסת הבאה - ובדרך הטבע.
קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'
לתגובות: [email protected]
***