"דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה" (מכות כ"ג ע"ב)התרי"ג מצות הן קבועות לדורות שאי אפשר לעקור לבטל או לשנות אף אחד מהם. ומושג זה מושרש בי"ג עיקרים של הרמב"ם עיקר ט' "אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו".
עיקר זה מלמדנו שכל מצווה שבתרי"ג הם נצחיים ולעולם לא יפוג תוקפם. עיין בספר המצות להרמב"ם שרש שלישי "שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות" ועיין שם במצוה כ"א "היא שצונו לירא מן הבית הזה (כלומר בית המקדש עיין מצוה כ') הרמוז איליו מאד מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה הוא מוראת מקדש והוא אמרו יתעלה "ומקדשי תיראו".
וגדר זאת היראה כמו שזכרו בספרא אי זהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו וכו'....וזה חובה תמיד ואפילו בזמננו זה שהוא חרב בעונותינו שרבו. ולשון ספרא אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם" וכזה פסק הרמב"ם בספרו הגדול היד החזקה הלכות בית הבחירה פ"ז ה" א-ז.
אנחנו יודעים שהרמב"ם הגיע לארץ שביקור זה מופיע בהרבה מקומות. עיין בספר איגרות הרמב"ם מאת יצחק שילת ח"א פרק י"א דף רכ"ד ד"ה "על שהותו של הרמב"ם בארץ ישראל" ושמה יש לו רשימה ארוכה שמראה שהרמב"ם הגיע לארץ, לדוגמה: עיין פירוש המשניות להרמב"ם מסכת סוטה פ"ב מ"ד בא"ד "ולפיכך ראיתי אותם בארץ ישראל" מהפירוש המשניות לא ברור אם הרמב"ם הגיע לירושלים, אבל אם הוא כן הגיע בוודאי הוא עלה להר הבית.
איך אפשר לחשוב שמצווה שבא לידי הרמב"ם ולא השתדל לקיימה? הרמב"ם פוסק שהמצווה מקדשי תיראו היא מצוה נצחית. וההלכה היא שעד החיל מותר לטמא מת להיכנס, עיין הלכות בית הבחירה פ"ז ה" ט"ו,ט"ז "ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם" "החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם" (וכן עיין הלכות ביאת המקדש פ"ג ה"ג-ה) ואיך כבודו מסביר שהרמב"ם הגיע קרוב להר הבית ולא נכנס, אתה מוציא שם רע על הרמב"ם שלא רצה לקיים מצווה דאורייתא שבא לידו.
ומה שכבודו אומר שהמילה "בית" לא חל על הר הבית שזה שטח פתוח "רחבה ריקה" תמוה מאד שהרמב"ם עצמו בספר המצות מצוה כ"א משתמש במילה "בית" וברור הכוונה על כל הר הבית "היא שצונו לירא מן הבית הזה" והכוונה על כל הר הבית, שהמצווה של מקדשי תיראו חל על כל הר הבית (ולא רק על ההיכל) ועוד איך אפשר לפרש שהרמב"ם קבע יום שמחה, ששי במרחשון ביום שהוא סירב ומבטל מצוה דאורייתא של מקדשי תיראו, אי אפשר להגיד דבר זה על הנשר הגדול.
אבל התמיהה הגדולה היא איך כל כך הרבה גדולי ישראל אסרו לעלות להר הבית?! איך אפשר לעקור מצווה מהתורה! (ובאמת יש הרבה מצוות חוץ ממקדשי תיראו, יש בנין בית המקדש קרבן פסח ועוד ועוד). האם יש כח ביד חכמינו לעקור דבר מן התורה?! הרי ההלכה היא ברורה שעד החיל מותר לטמא מת להיכנס (אחר שטבל לקריו או אשה לטומאת נדה וזבה) זו משנה מפורשת (כלים פ"א מ"ח) יש למישהו את המעמד של"תנא הוא ופליג" שיכול לחלוק על המשנה?!
זו גמרא מפורשת (פסחים ס"ז ע"א) יש מישהו שהוא אמורא ופליג שיכול לחלוק על הגמרא? זו היא דעת הרמב"ם (עיין לעיל) וחוץ מכל זה יש עוד הרבה ראשונים שסוברים שאין איסור בכלל להיכנס לעזרה היום. עיין מאירי מסכת שבועות על דף ט"ז ע"א בא"ד "והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו". עיין בגמרא במסכת ברכות בדף ל ע"א ד"ה "היה עומד אחורי בית הכפורת " ועיין שם רש"י "אחורי בית הכפורת" "במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח" כלומר הוא עומד בעזרה ומדובר אחרי חורבן בית שני, זאת אומרת אין איסור להיכנס שם. אבל עיין ברמב"ם הלכות תפילה פ"ה ה"ג שאין לו את הגירסא שלנו, והוא דילג הקטע של היה עומד בעזרה אחורי בית הכפורת. שלפי הרמב"ם אסור להיכנס לעזרה בימינו משום שקדושת העזרה עומדת וקיימת.
אבל עיין במחבר שו"ע או"ח סימן צ"ד ס"א שפוסק כמו הגירסא שלנו "היה עומד אחורי הכפורת" ועיין שם במשנה ברורה ס"ק ו ד"ה "אחורי הכפורת . פי' במערבו של בהמ"ק" וזהו דעת המ"א עיין שער הציון אות ג, ועיין בביאור הלכה ד"ה "היה עומד" שהסביר שהיה קשה למ"א ללכת כשיטת רש"י "משום דעתה אסור לכנוס לאותו מקום דכולנו טמאי מתים" והמ"א פוסק כמו הרמב"ם עיין סימן תקס"א אות ב (וכן פסק המ"ב שם כמו המ"א עיין שם ס"ק ה) וזה אילץ המ"א להסביר דעת המחבר "במערבו של בהמ"ק" אבל קשה לומר שזהו דעת המחבר שברור הוא לומד הגמרא כדעת רש"י, שהפשט הפשוט בגמרא כמו רש"י "אחרי בית הכפורת" ולא אחרי כותל המערבי של העזרה.
וכן פירוש הפרישה על הטור שהולך לפי הגירסא שלנו באות ג שזהו דעת רש"י. וא"כ יוצא מזה שלפי הגירסא שלנו אין איסור בכלל להיכנס בזמן הזה בעזרה. וזה כוונת המארי כשאמר "והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו".(אבל עיין במאירי בברכות דף ל ע"א שבאמת יש לו הגירסא של הרמב"ם וזה הכוונה כשהוא כתב "לפי מה ששמענו" כלומר מצידו אסור להיכנס שמה שהוא פסק כמו הרמב"ם אבל כבר פשט המנהג כמו רש"י והוא קיבל את זה) אבל היום כבר פשט המנהג שהלכה כמו המשנה ברורה והמגן אברהם כמו הרמב"ם, כלומר יש איסור כרת להיכנס בעזרה משום טמאי מתים אבל עד החיל מותר ללכת וזה מותר לכל הדעות.
וכזה פסק הרב משה פיינשטיין זצ"ל באגרות משה או"ח חלק שני סימן קיג בס"ד "הנה הא יש מקום בהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס לשם אף מדרבנן שהוא עד החיל שהיה לפנים מהסורג" וכן כותב הרב חיים קניבסקי זצ"ל בספרו דרך חכמה על הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ז ה"טו ס"ק ק"י (וכן עיין שם ס"ק קי"ז "ובועל נדה……שטבל לקריו שאל"כ בעל קרי הוא ואסור בכל הר הבית" והוא מדבר גם בזמנינו שלא מדגיש כמו שכתב לעיל לגבי קורבנות בפרק ו ה"טו "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי עיין ס"ק ע"ז "ובזמנינו אין אנו יכולין להקריב שכולנו טמאין ואין לנו אפר פרה ליטהר") וא"כ יוצא מזה לכל הדעות מותר אף בזמנינו להיכנס עד החיל (ואם יש ספק עד איזה מקום מגיע החיל עיין בספר של הרב וולפסון שליט"א סימן י"ב שיש מסלולים שלא עוברים את החיל לכל הדעות)
וא"כ חזר שאילתינו! איך אפשר שכל כך הרבה גדולי ישראל אסרו לעלות להר הבית?! איך אפשר לעקור מצווה מהתורה! האם יש כח ביד חכמינו לעקור דבר מן התורה?!
ונראה שבמשך הגלות הארוכה היה הרבה אתגרים שהגדולים התמודדו איתם לגבי הר הבית. לדוגמא היו צבאות שפלשו ממדינות רבות ושונות. היו מסעי צלב מוסלמים מונגולים וכו', וחסר ידע על איזה מקומות שמותר להיכנס ואיזה מקומות אסור להיכנס ומפני זה בכל עידן ועידן ובכל תקופה ותקופה גדולי הדור עשו תקנות והוראות על עליה להר הבית, האם מותר לעלות ואיפה מותר וכמי ההלכה (רמב"ם רש"י ראב"ד וכו') הכל לפי המצב ותנאים שנמצא בהם. אבל היום הכל נשתנה, אנחנו יודעים בוודאות איפה אפשר ללכת. אבל כיון שעבר כל כך הרבה שנים שעם ישראל היה מנותק מהר הבית משנת תש"ח (1948 למספרם) לשנת תשכ"ז (1967 לספירם) וגם לפני זה היה האיסור של הרב קוק זצ"ל. ובגלל האיסור של הרב קוק וגם אי ידיעת איפה מותר ללכות ואיפה אסור ללכת הר הבית הוזנח והופקד ביד המוסלמים שמחללין את המקום. ובגלל ההזנחה אף אחד לא שם לב לדבר המגוחך שקורה היום. היום באופן רשמי מדינת ישראל, העם היהודי אוכף את הדת המוסלמית בהר הבית.
מתי קרה כזה דבר בהיסטוריה שלנו שאנו מזניחים בקום ועשה את עקרונות הדת שלנו כדי שדת אחר יוכל לבזות אותנו במקום הכי קדוש שלנו.
איזה חילול השם! בקינות אנו מקוננים נפלה עטרת ראשינו אבל היום אנו מפילים ומוסרים עטרת ראשינו, אוי נא לנו כי חטאנו! איזה בזיון לתורה איזה ביטול מצוות עשה, איזו עקירת מצווה מהתורה. הרמב"ם אומר (בהלכות תשובה פ"ג ה"ח,)"שלשה הן הכופרים בתורה….כגון הנוצרים וההגרים (מוסלמים) כל אחד משלשה אלו כופר בתורה" ועיין שם הלכה ו "ואלו שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים והאפיקורסים והכופר בתורה" כלומר מי שתומך בדת המוסלמית הוא כופר ביסודי הדת ואין לו חלק בעולם הבא, ואתה רוצה לקבל שכר על זה! על הפרישה!
וכמה חשובים דברים הרמב"ם שם בהלכות תשובה פ"ד ה"א כל שאפשר בידו למחות באחרים בין רבים בין יחידים ולא מחה אלא יניח אותן בכשלונן" "כאלו מחטיאו אותן." כדי להוסיף חטא על פשע, המדינה אישרה בשנת תשנ"ב (1992) למלך ירדן חוסיין לצפות את כיפת הסלע בזהב טהור (יותר מאלף שנים לפני זה הכיפה לא היה זהב אלא ארד או מתכת אחרת נצבע זהב) וכל זה כדי לפאר ולרומם את דת המוסלמית על מקום קודש הקדשים.
מקום שכהן גדול ביום כיפור אינו יכול לכנס עם בגדי זהב. זהו חטא העגל של דורינו. הרמב"ם אומר בהלכות בית הבחירה פ"ד ה"א יאשיהו המלך גנז בהר הבית את ארון הקודש ובתוכו הלוחות ושברי לוחות, ונגנז עמו מטה אהרון וצנצנת המן ושמן משחה. ולהקים אנדרטה לכבוד הדת המוסלמית על הארון והלוחות ושברי לוחות אין זלזול גדול מזה. זו עקירת המצווה מהתורה ויצירת תחליף לתורתינו הקדושה.
איך אפשר לעבור על כך בשתיקה! הלוחות ושברי לוחות צועקים ממעמקי האדמה הקדושה "מי לה' אלי" ויש אנשים יחידי סגולה כמו רב וולפסון שליט"א ורב וובר שליט"א ( ויש עוד אבל אין זה המקום להאריך) ששמעו את הקריאה ובגללם אנחנו מתפללים פעמיים בכל יום, יום ראשון עד יום חמישי. וזה הזמן לשאר הציבור להצטרף ולהחזיר כבוד ויראה להר הבית ולקיים מקדשי תיראו הקרבת קרבן פסח ובנין בית המקדש במהרה בימינו.
ושוב אני חוזר על דברי, איך יושבים בשקט על הקלות ראש והבזוי שמתרחש יום יום על ההר ע"י הערבים ולא דורשים מהממשלה לדאוג על קדושת המקום? ואיה יראת המקדש? וידוע שמהשטרה דואגת יותר על קדושת המקום בשנים האחרונות משום שהם רואים שאכפת לעם ישראל על קדושת המקום בזה שהם עולים. ואשרי אלו שעולים ומקיימים הרבה מצות בעלייתם ובתוכם יראת המקדש בזה שהם עולים לא במקלם ונבמנעלם וגם שהם גורמים למשטרה לאכוף יותר (אבל לא מספיק) את קדושת המקום. ואני לא מבין איך לא אכפת לאלו שלא עולים על בזוי המקום.
ומה הם עושים לוודא שישמרו על קדושת המקום ולהקריב קרבן פסח. למה לא מפגינים על בזוי המקום ולמה לא לא מלחיצים על הממשלה לשמור על קדושת המקום? האם יש תשובה מגדולינו שכותב שהיום לא צריכים לדאוג על קדושת מקום המקדש ואפשר לשבת בשקט ולא להפגין על הבזיון?
ובזכות שעם ישראל עוסקים בקדושת הר הבית, נזכה להקריב קרבן פסח בקרוב ובנין בית המקדש במהרה בימינו.
מחבר המאמר הוא ראש ישיבת מגדל התורה במודיעין