אחד היתרונות הגדולים שלנו כאן במזרח התיכון הוא הטיפשות של האויב, אבל כנראה אנחנו טיפשים לא פחות.
מאהר א־סעיד בן ה־50, תושב גי'פטליק שבבקעת הירדן, יצא ביום ראשון האחרון לפיגוע יחד עם בנו ואחיינו. הם התכוננו לאירוע שאמור היה להסתיים בטבח. טנדר עם לוחיות זיהוי ישראליות, שני נשקי M־16, בקבוקי תבערה והרבה מאוד חומר דליק. הם תיכננו לירות באוטובוס ולהצית אותו על יושביו אבל לשמחתנו, נדלקו בעצמם - ומכאן התחיל מרוץ בלתי נתפס של ניסיונות להציל את חייהם.
מה צריך היה לעשות באותו רגע? אמנת ז'נבה קובעת את האופן שבו יש לנהוג בחייל פצוע בשדה הקרב. כדי להגדיר כחיילים את חלאות האדם האלה צריך לעשות כברת דרך רעיונית. הם הרי כלל לא התעניינו מי הם נוסעי האוטובוס, מבחינתם אם היה זה רכב הסעות של ילדי גן, הרי זה משובח. אבל נגיד לצורך העניין שהם חיילים, ולכן האמנה קובעת שחייל פצוע "זכאי לטיפול ולהשגחה רפואית". אם אין ברירה אלא לטפל במחבלים שנפצעו כתוצאה מרשעותם ומרצחנותם שלהם, צריך לתת להם את הטיפול הבסיסי ביותר, כפי שמתחייב מהאמנות הבינלאומיות. אין שום דרישה להקפיץ מסוק, אפשר לפנות אותם באמבולנס.
בפועל המחבלים זכו לטיפול ממד"א כבר בשטח. כשהתברר שמצבם קשה, הוקפץ מסוק של חיל האוויר, עם לוחמי 669 בתוכו, שפינה אותם לתל השומר. מאז הם מאושפזים בשתיים ממחלקות הכוויות הטובות בעולם. כמובן יש כאן גם עלות כספית לא מבוטלת, הזנקה של מסוק עולה למדינה כמה עשרות אלפי שקלים, הטיפול עולה עוד כמה עשרות אלפים.
עסקנו כאן לא מזמן בתנאים שמדינת ישראל מעניקה למחבלים הכלואים בבתי הכלא שלה. סל שלם של פינוקים שכל מטרתו היא חיים קלים לשב"ס. התוצאה של זה היא אפס הרתעה של מחבלים עתידיים ואפילו עידוד של צעירים פלסטינים להצטרף לחגיגה שבה גם יקבלו קִצבה שגבוהה בהרבה מהשכר הממוצע ברש"פ. והנה מתברר, ש"חבילת הפיצוי" של ישראל למחבלים כוללת גם ביטוח רפואי: תדע כל אם פלסטינית שאם בנה ייפגע במהלך פיגוע, הוא יוטס בליווי יחידת חילוץ מובחרת ויקבל את הטיפול הרפואי הטוב בעולם.
פורסם בעיתון 'ידיעות אחרונות'