בראיון לעלון 'קרוב אליך' סיפר לראשונה הרב אייל יעקובוביץ, ראש ישיבת ההסדר בצפת (כעת בשבתון), על המחלה של בנו.
"זה אולי ישמע קלישאה, אבל רק בתקופות כאלה אנחנו לומדים להעריך את הערך העצום של המשפחה. המשפחה המורחבת שלכם? המורחבת והמצומצמת. בעיקר המשפחה המצומצמת. בתקופות כאלה אין לנו כל כך פנאי למשפחה המורחבת. המשפחה המצומצמת – אני אשתי והילדים, וההורים שלנו. הבסיס המאוד מצומצם הוא חיוני כמו אוויר לנשימה. בחודשים בלתי נגמרים כאלה אתה מגלה הרבה טוב. אתה מגלה פוקוס על החיים, על עצם החיים. אתה לומד לחיות את החיים כמו שלא חיית מעולם", סיפר הרב יעקובוביץ'.
לדבריו, "באופן טבעי הפוקוס שלי השתנה לגמרי. למרות זאת, הצוות שלי עודד אותי לחשוב שזה גם חלק מהלימוד. לדעתם תלמידים צריכים לראות, איך ראש ישיבה, בתור אדם שעומד מולם ומלמד ונמצא איתם וחי איתם – מתמודד בסיטואציה כזו. הוא בוודאי מצליח פחות, הוא בוודאי קצת שברי לוחות. גם זה חלק מהדבר, שצריכים לראות גם את שברי הלוחות. צריכים לראות גם את הראש ישיבה שלא מצליח.
''ראש ישיבה שלא מצליח לבוא לתפילות כי הוא צריך להיות עם הילדים שלו. שלא מצליח לבוא לשבת כי הילד שלו בטיפול. שלא מצליח להתרכז כל כך ולא מצליח לפנות את הזמן והלב שלו אליהם. הוא מתעסק כראש ישיבה אבל בעצם, מתעסק בסופו של דבר בדבר המרכזי, האחר, המשפחה שלו. הוא תלוי ועומד על חוט השערה. וזה לא כאילו 'אויש, ראש ישיבה... מה הקשר למשפחה שלו? הוא עכשיו בתוך המלחמה של התורה, בתוך בית המדרש, זה כל החיים!'. הם צריכים לקבל ולראות גם את הסיטואציה הזאת שהיא חלק מהחיים, הסבל הזה, הקושי הזה וההיחלצות שלי".
מה גרם לך להחליט לאחוז בחבל בשני קצותיו?
"לו הייתי מרגיש שאני חייב להיות שם, בטיפולים עם הבן שלי, במאה אחוז של הזמן ולא יכול להיות בכלל בישיבה - זה מה שהייתי עושה וזה מה שהם היו צריכים לקבל. זאת האמת. אבל מכיוון שהבנתי שאני חייב גם להיות עם שאר הילדים הקטנים שלי שנשארו בבית, ואני יכול לא להיות שם מאה אחוז מהזמן, אז אם אני בכל מקרה נשאר גם בבית, אני יכול גם להיות חלק בישיבה – לא כל הזמן ולא כמו שהיה. אבל הם צריכים גם לראות שכן, ראש הישיבה הוא לא כמו שהיה ולא כל הזמן, ומתמודד. זה אולי חלק מהדבר. אולי".