כאשר השמועות על אותו ילד טרנסקסואל שלומד בבית הספר בגבעת שמואל החלו להסתובב בבתי הכנסת, בסניפי בני עקיבא ובמקומות המפגש השונים של המגזר, היה לי ברור שהדבר בלתי נמנע וזהותו של אותו ילד ומשפחתו תתגלה.
הסיבה המרכזית ל"ביטחון" זה, היא מעורבתם של עוה"ד והפעילה הפוליטית רני ססובר, ועורך עיתון בשבע עמנואל שילה ששמו לנגד עיניהם מטרה להפוך את אותו ילד לקורבן פוליטי - דתי. לא טובת ילד צעיר או בריאותו עמדה לנגד עיניהם כנראה, אלא "מלחמת הקודש" כנגד מחריבי היהדות בדמות אנשי החינוך של ההחינוך הממלכתי דתי.
מי שעוד לא הבין את הסגנון, רק צריך לראות את ההפגנה של חלק מהורי בית הספר בגבעת שמואל שאליהם הצטרפה ח"כ הכנסת מיכל וולדיגר, מהאיחוד הלאומי, בהנהגת ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אם לא די בכך, אתמול הפציע ח"כ סמוטריץ עם אמירה קשה אותה שיגר בלי בושה במכתב רשמי לראש "חמ"ד" ובתוכנה נכתב כי "הדבר הזה הרסני ומסוכן וחייב להיתקל בקו אדום בוהק. עלינו לומר בקול ברור וללא כל גמגום כי אין לכך מקום בבית ספרנו".
לכאורה מדובר בטענות של הורים ושל גברת ססובר כנגד הנהלת המוסד, ויש דיווח שאף קוראים לפיטוריה של ראש החינוך הממלכתי דתי, שושי נגר. אולם בפועל, מי שמפגינים כלפיהם באופן ישיר הוא הילד והנהלת בית הספר. חשוב לציין שנגר פעלה בהתייעצות מקצועית ותורנית מהרגע הראשון ומגיע לה ולאנשי החינוך הממלכתי דתי ציון לשבח על הרצון המוסרי שלא לחשוף שום פרט מהעניינים האישיים של המשפחה המדוברת. אולם עבור ססובר – זה כמובן לא מספיק. שהרי מבחינתה יש פה מאבק פוליטי לנהל. אין פה שום סיפור תקשורתי חשוב אלא ניסיון להתמודד בכוח, על גבול האלימות, עם נושא אישי כאוב.
אין זה חידוש שסיפור הלהט"בים במוסדות דתיים הוא מהרגישים שיש, על אחת כמה וכמה מקרה של ילדים טרנסקסואלים (שמזדהים במגדר שונה מהמגדר הביולוגי). ועם כמה שזה נדיר בגילאים שכאלה, עדיין מדובר בנושא שלא ניתן לברוח מההתמודדות איתו – אולם על דבר אחד אין ספק וזה שמי שמצוי בסכנה אמיתית הוא אותו הילד הטרנסקסואל. ולא, זה בוודאי לא אומר שאין פה צורך גדול וחשוב להתחשב בילדים האחרים ובהוריהם, אבל מבחינת רמת הסכנה ופוטנציאל הפגיעה אין מה להשוות. יותר מפעם אחת נאמר על ידי המפגינים שהמוסד דתי ואמור להתנהל לפי אמות מידה תורניות – משמע אין לילד או ילדה טרנסקסואלית מקום במוסד דתי, ועל זה הם עוד זוכים לגיבוי מלא מצד ח"כ סמוטריץ.
ילדיי התחנכו ומתחנכים במוסדות החמ"ד ועם זאת אומר בצורה מפורשת שעל אף הקושי שבדבר - יש מקום במוסדות דתיים לילדים שרוצים לשמור מסורת ורוצים לקבל חינוך דתי, אבל זהותם המינית אינה ברורה או שונה מזו אליה מורגלים שאר הילדים והמשפחות באותה מסגרת. יתרה מכך, משפחה שרוצה לשלוח ילד או ילדה בעלי זהות מינית חריגה למוסד דתי ובמטרה להמשיך ולשמור על הזהות הדתית של הילד והמשפחה – צריך להוריד את הכובע בפניו. מדובר בניסיון גדול שאני לא מאחל לאיש לעמוד בפניו.
בבריטניה יש חוק חינוך ברור בעניין הזה והוא קובע שילדי טרנס, כמו כל ילד להט"ב מוגן בחוק ובכלל זה הפרטיות שלו. אומנם זה לא כתוב במפורש בחוק הישראלי, אבל זה די משתמע וגם הגיוני, כמו שלכל ילד יש זכות לחסיון בנושאים רפואיים, גם פה מתבקש ואולי אף יותר. מה שזה אומר שהחינוך הממלכתי דתי חייב ליצור מודלים חינוכיים וניהוליים כדי להכין את סביבת בית הספר לפוטנציאל מקרים כאלה, ולהכין את התלמידים וההורים לכך שאין זה מהווה סכנה כלשהי לילדים אחרים, ובוודאי ובוודאי לא סכנה רוחנית. כמובן זה גם מצריך רגישות לכל הכיוונים - כלפי הילד, וכלפי הילדים האחרים שגם להם זכויות בסיסיות להגנה. אנשי חינוך דתיים יחד עם אנשי מקצוע, נציגי ציבור ונציגות הורים חייבים לנהל דיון ענייני ומעמיק כדי ליצור קווי מדיניות הלוקחים בחשבון את כל ההיבטים, ויש לא מעט. התעלמות רק תזמין עוד אירועים מצערים כאלה.
בעבר, ח"כ ולדיגר הגיעה לכנסת עם סדר יום ברור לקידום נושאים הקשורים לבריאות הנפש - ורבים (ואני ביניהם) מחאו לה כפיים. כמה חבל שאותה חברת כנסת שגילתה רגישות מרשימה בעבר, הצטרפה למסיתים והממרידים אשר קוראים להדיר את הילד מבית הספר ולגרום לילד צעיר ומשפחתו מצוקה נפשית גדולה. כל זאת בשם ההצטרפות ל"מלחמת הקודש" של רני ססובר.
דניאל גולדמן הוא מייסד המכון לחקר היהדות והציונות