אליקים, מורנו ורבנו - של כולנו. אתה מורם ורבם המובהק של אנשי ארץ ישראל, של פעילי ארץ ישראל, של כל הלוחמים בעד ארצנו ארץ ישראל. כל חייך היית חייל של ארץ ישראל ועם ישראל. 50 שנה היוות לפיד בוער ומצפן ערכי של המאבק על יהודה ושומרון" אמר דגן בראשית הספדו.
הלפיד הבוער שהדליק את הלבבות בתנועה למען ארץ ישראל השלמה, אתה ורעייתך ציפורה זכרה לברכה, יד ביד יחד עם רעייתך ציפורה ז"ל, הרב והרבנית לוינגר חידשתם את הישוב בחברון. היית המצפן האידאולוגי והלב הפועם של המאבק לאורך כל השנים, לא נס ליחך ולא כהתה עינך, כל מפועלות ההתיישבות מכוחך. כשאנו רואים היום חצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון בלמעלה מ200 ישובים, מאחזים, חוות, את הרוח האדירה שסחפה אחריה את הקמת הישובים, וכתוצאה מכך גרעינים תורניים, ישיבות, מכינות. - הכל יצא מהרוח הזו של ההתיישבות ביהודה ושומרון אליקים מורנו ורבנו - מה שהוא של חצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון - שלך הוא.
היית כל כולך אש להבה, אש שאינה נגמרת אלא רק עולה. חינכת דורות על דורות של אנשי ארץ ישראל, גם את הדור שלנו, של בני גילי על הזמן וגם את הדור שלהם להילחם על ארץ ישראל, הובלת כרמטכ"ל שהוא חייל ונלחמת בכל כוחך נגד כל פגיעה בארץ ישראל. הקמת ועמדת בראש המטה למאבק באסון אוסלו ובתכנית הנסיגה המסוכנת של הסכמי אוסלו, הגירוש, שא נור, הקפאה. הובלת מהלך הסברה אדיר, חשוב לאין ספור, ובלי להתייפייף. הובלת את האמירה הברורה שיהודי לא מרים ידו על ארץ ישראל. לעולם לא למלא פקודה של נסיגה ולגירוש.
גם לפני הגירוש הנפשע מגוש קטיף ומצפון השומרון פעלת בכל כוחך נגד המהלך על אף גילך המתקדם. עברת עם אשתך הצדיקה ציפורה זכרה לברכה להתגורר אצלנו בשא-נור, והיית שותף מלא בכל ההתייעצויות והדיונים והמחשבות איך להיאבק בנחישות ללא מצמוץ וגם בשכל. הגעת לשא-נור והתיישבת עם זוגות צעירים בני עשרים ומשהו ושלושים משהו, כשווה בין שווים. אמרת: אנו צריכים לעשות הכל כדי למנוע את הגירוש, וגם אם אנו רואים שהם רבים ואנחנו מעטים והם מצליחים חלילה בפשע, הם, השמאל וגרורותיו בישלו מרק טעים לחיך, נסיגה מארץ ישראל. אנו נירק להם במרק, כדי שלא ייהנו חלילה מהרמת יד על ארצנו ויקדמו נסיגות נוספות.
אליקים, הציבור שלנו פעיל מאז הגירוש, יומם ולילה, כדי לתקן את פשע הגירוש ולחזור אל הישובים. אתה יזמת את זה. אתה חינכת אותנו לחשוב על כך. חזרה לצפון השומרון - לא אשכח את הלילה שלפני הגירוש, בשעה 4 לפנות בוקר, ישבנו ארבעת חברי המטה של הישוב במצודה העתיקה של שא-נור, ולפתע פרצת לחדר כרוח סערה ועימך חברך ושותפך הרב אליעזר ולדמן זכר צדיק לברכה, ויבדלו לחיים ארוכים חכ"ל תא"ל במיל' פרופ' אריה אלדד ואל"מ במיל' גדי דור ואמרת לנו במילים האלה: אם לא יהיה נס, אחרי שעקרו את כל גוש קטיף, וכבר הורידו את גנים וכדים, מחר נראה פה למעלה מ8,000 חיילים ושוטרים בחוץ. אנו כבר שומעים את הפרסות של הסוסים. ולכן צריך לחשוב: איל חוזרים לכאן.
כאשר פרצו השוטרים אל גג המצודה לאחר שעות של מאבק, הגאון הרב דב ליאור שליט"א עשה לנו קריעה בבגדים, ואתה יחד עם כולנו נשבענו להקדיש את חיינו כדי לחזור לישוב. ליווית את ההקמה והפעילות של גרעין 'חומש תחילה', והמשכת להיאבק נגד תכנית ההקפאה ונגד רעיון ההפרדה בין הגושים באומרך כי לא תהיה הפרדה בין הישובים לבין גושי ההתיישבות, שלא תהיה הכרה חלילה של ממשלת ישראל בהקמת מדינה פלסטינית, מדינת טרור בלב הארץ. היה אכפת לך מכל דבר, מכל רגב, מכל דבר שקורה. לא מצמצת אף פעם גם ריבונות שפעלת למענה שנים עם נדיה ויהודית -הדרכת אותנו להאבק שלא במחיר של מאיסה בארץ ישראל, ויתור ועקירת ישובים או הסכמה למדינת אויב בלב הארץ.
לפני 3 שבועות התקשר אליי בועז וסיפר על המצב. אמר בעדינות שהחברים באים לחזק אבל כולנו הבנו את המצב. הגעתי לבית החולים הדסה עין כרם בלילה, ישבנו למעלה משעתיים ואתה הבנת את מצבך. היית חלש. אך כשדיברת על ההתיישבות היית כאש להבה.
החוות החקלאיות החדשות, הגדילה של ההתיישבות, החלוצים בחומש, הקמת המועצה החדשה בשומרון, מההסברה שבועז בינך מנהל בשומרון, ההתנדבות של הנוער בשומרון, שטחי סי. כאש להבה.
אליקים, אמרו חז"ל על יעקב מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, וזה הדורות שגידלת, צאצאיך שלך שכולם לוחמים על ארץ ישראל והדורות שחינכת וגידלת להילחם על ארץ ישראל. אינני יודע אם כתבת צוואה, אך לנו ברור כי צוואתך היא להמשיך לנצח, להמשיך לבנות את ארץ ישראל, להגיע למיליוני יהודים ביהודה ושומרון, לעמוד עמידה זקופה מבלי לחשוש.
היה חשוב לך להעביר מסר לנוער ולכולנו - להאמין ולהיאבק על ארץ ישראל. לנצח ולבנות את יהודה ושומרון. אם היינו שואלים אותך, זו הייתה הצוואה שלך. ואנחנו מתחייבים לך כאן מורינו ורבינו לקיום בכל כוחנו. להילחם ולבנות את ארץ ישראל. מורנו ורבנו אליקים העצני, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.