ארגוני סטודנטים באוניברסיטת ברקלי - אחד המוסדות האקדמיים המובילים בארה"ב - הכריזו על חרם גורף נגד כל דובר אשר יבקש להביע עמדות התומכות בישראל או בציונות, כך דווח בעיתון 'ישראל היום'.
לשון ההחלטה המדויקת אוסרת תמיכה "בציונות, במדינת האפרטהייד ישראל ובכיבוש של פלסטין", וגורסת כי החרם "חיוני לביטחונם ולרווחתם של סטודנטים פלשתינים בקמפוס".
את ההחלטה יזם "ארגון הסטודנטים למשפטים בברקלי למען צדק בפלסטין" (LSJP). היא מחייבת את כל ארגוני הסטודנטים שאימצו אותה לערוך לחבריהם תוכנית הכשרה בשם "פלסטין 101". שמונה ארגוני סטודנטים נוספים בפקולטה למשפטים של ברקלי אימצו את ההחלטה והחלו ליישם את המדיניות האוסרת הבעת דעות שתומכות בישראל או בציונות בכלל.
אך היכן בדיוק עובר הקו בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין אנטישמיות? כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה, ארגון שבו חברות עשרות מדינות, ניסח הגדרה בינלאומית לאנטישמיות אשר אומצה, בין היתר, על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי (פרלמנט האיחוד שינה בדיעבד את אימוץ ההגדרה מהחלטה המחייבת את המדינות החברות להמלצה בלבד).
"שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית", דהיינו הטענה כי "קיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני", מוגדרת כאנטישמיות. לאור זאת גם שלילת הציונות, שתמציתה הוא רעיון ההגדרה העצמית היהודית, והגדרתה של ישראל כ"מדינת אפרטהייד", הן בגדר עמדות אנטישמיות.
בטור אישי שפרסמה באחרונה באתר "ניוזוויק" רוז הירש, סטודנטית יהודייה שכיהנה כסגנית יו"ר אגו דת הסטודנטים באוניברסיטת דרום קליפורניה, היא סיפרה כיצד "נרדפתי ברחבי הקמפוס במשך חודשים רק כי אני ציונית". הירש סבלה מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד סטודנטים פרו פלסטינים. "נאמר לי שהתמיכה שלי בישראל הופכת אותי לשותפה לפשע הגזענות, ושלפיכך אני גזענית בעצמי", כתבה. באוניברסיטת טאפטס שבפרוורי בוסטון נעשה ניסיון להדיח מתפקידו את הסטודנט מקס פרייס, שכיהן בוועדה המשפטית של אגודת הסטודנטים, כי הביע תמיכה בישראל.