אל מתלבטי הבית היהודי, שקד ושות': 11 תשובות עקרוניות לשאלות חשובות.
1. קודם כל, כאנשי ימין, למה שלא נביע מחאה, על מה שנראה בעינינו אבדן דרך פוליטי של חלק ניכר מהימין הישראלי, באמצעות הימנעות מהצבעה?
בגלל שהימנעות מהצבעה היא בריחה מאחריות, בריחה מהכרעה, ובאופן כללי התפנקות מוגזמת. זה נכון בכל תחום - ועל אחת כמה וכמה בהצבעה הנוגעת לעתיד של כולנו פה. אז תצביעו מה שתצביעו - אבל לכו להצביע.
2. ואם כן נצביע - האם הבית היהודי תעבור בכלל את אחוז החסימה?
שאלה טובה -ואין שום בטחון שכך יהיה. אולי תעבור, ואולי לא. אבל זה איננו חזון מופרך כלל: יותר ויותר אנשים מתבטאים בקול רם וצלול בעד הצבעה כזו, והסוקרים כולם תמימי דעים שיש באזור האידיאולוגי שלנו כמה וכמה מנדטים שעדיין לא הכריעו למי להצביע. אם אתם עדיין איתי - כנראה שגם אתם חלק מהקבוצה הזו.
3. אוקיי, הצבענו, ואפילו עברנו את אחוז החסימה. מה כבר יכולה לעשות מפלגה עם 4-5 מנדטים לכל היותר?
מה היא כבר יכולה לעשות?! המון. ראשית - היות והיא ככל הנראה תהווה לשון מאזניים פרלמנטרית, מפלגה כזו תוכל להשפיע על הרכב הממשלה הימנית הבאה (והלוואי שתהיה רחבה יותר מהמתוכנן), וללא ספק גם על חלק מהכרעותיה העקרוניות בהמשך הדרך. אם למדנו משהו מן השנה האחרונה, הרי זה על כוחם האדיר של ח"כים מעטים בממשלות צרות.
4. ואנו באמת רוצים להיות חברים בממשלת ימין צרה של נתניהו?
האמת היא שהיינו מעדיפים ללא ספק ממשלת ימין שבראשה יעמוד אדם אחר. כי הגיע הזמן. והיינו מעדיפים ממשלה לפחות קצת יותר רחבה: לא כי איננו אנשי ימין, אלא כי אחרי השנים האחרונות צריך פה בעיקר יציבות, והרבה מאד הידברות בין-קהילתית. אבל אנחנו לא מחליטים עבור כל העם מה נכון. וחשוב גם לזכור שממשלה של נתניהו, אם תקום, לא תהיה לגיטימית פחות מן הממשלה הקודמת שהוקמה בתמיכת ימינה וכמה וכמה מפלגות שמאל: היא תהיה ממשלה עם הרבה יתרונות ועם הרבה חסרונות, אבל היא תהיה ממשלה נבחרת. של כולנו. ואנו נתפלל להצלחתה, ואולי נהווה בתוכה כוח משפיע נוסף.
ועוד משהו חשוב: נכון להיום, אין בעצם סיכוי לאף אחד אחר להקים ממשלה. אז אולי כדאי לחשוב מה משיגים בתוך הממשלה שתקום, ולא נצמדים בכל הכוח לפוזיציה האופוזיציונית הקנאית. שום דבר טוב לא יוצא מזה, כבר ראינו.
5. אבל רגע, נחזור שניה אחורה: האם יש בכלל הבדל בין הבית היהודי למפלגה של גנץ ושות'?
ראשית, יש אמנם קווי דמיון מסוימים - וזה סביר והגיוני, בסיטואציה פוליטית כה מורכבת - אבל למרות נוכחותם בה של אלקין, סער ושות', מנהיגי המפלגה הזו אינם אנשי ימין, ודאי לא ימין דתי-מסורתי. לא בהקשר המדיני, וגם לא בהקשר של יחסי הדת והמדינה ועיצובם העתידי. כן, יש שם כמה ח"כים מרשימים מאד מבחינת אישיות ועשייה. מצטער - זה עדיין לא מספיק. שיתופי פעולה עתידיים עמם - בהחלט. הצבעה למפלגת מרכז שחזונה העקרוני די מעורפל ? ממש לא.
6. ומהצד השני: הרי אנו מזדהים עם לא מעט מן הדברים שחלק מאנשי הציונות הדתית גם מאמינים בהם. אז למה בעצם לא להצביע עבורה?
כן, יש בהחלט קרבה אידיאולוגית טבעית - לפחות בחלק מן התחומים - בין הבית היהודי לציונות הדתית. אבל יש גם הבדלים עמוקים מאד, אפילו דרמטיים: הנכונות המוחלטת לוותר על סוגיות הדת והמדינה לטובת המפלגות החרדיות; ההתבטלות המוחלטת לנתניהו בסוגיות יסוד פוליטיות ואידיאולוגיות; ההצבעות החוזרות ונשנות נגד טובת המדינה ובעד ה"גוש" המקודש"; החבירה לקבוצות-קיצון דתיות קנאיות; וגם, אין מה לעשות, הסגנון. הסגנון הבוטה, הפוסל, המגחיך ומקטין - בכוונת מכוון ! - כל מי שמחזיק בעמדות אחרות, הוא נורא, לא פחות מזה. ברמה החינוכית, ברמה הערכית, ברמה הדתית וברמה העניינית (ולא - הבוטות משמאל של מפגיני בלפור לא מכשירה את זה, חברים). ובכלל: כשאנו ומי שאנחנו הופכים לבלתי רלוונטיים מבחינת המפלגה - הצבעה עבורה היא פשוט בלתי אפשרית.
7. והחודשים הפוליטיים האחרונים של שקד ושות' לא קצת מרתיעים?
בואו נשים דברים על השולחן: החודשיים האחרונים אינם מרשימים, בלשון המעטה. לא ההתפרקות של ימינה לאטומים אידיאולוגיים ופוליטיים, לא החבירה ואז הפרידה מהנדל/האוזר, ולא כמה דברים אחרים. אבל כולנו מבינים שזהו בראש ובראשונה מחיר השכיבה על הגדר למען הקמת הממשלה הקודמת (נסכים או לא נסכים עם המהלך עצמו), וזה גם ממש לא מבטל את העשייה העשירה והפורייה להפליא של שקד, במרחב הפוליטי והביצועי, מאז כניסתה לפוליטיקה. יש כמות מסוימת של ניסיון מוכח, שלוותר עליו תהיה איוולת. והשותפים החדשים שלה ? בבסיסים נראים ונשמעים אנשים טובים וראויים. נקווה לטוב ונתפלל. זה, אגב, כדאי לעשות תמיד.
8. ואחרי הכול, איך אפשר בכלל להאמין לפוליטיקאים הללו?
קודם כל, ברמת האמון האישי, פוליטיקה היא בדיוק מה שהיא: פוליטיקה. לא פחות, אבל גם לא יותר. וזה אומר לעתים וויתורים כואבים על עקרון אחד כדי להרוויח עקרון אחר, וזה אומר לעתים חבירה לכוחות אחרים, כדי לקדם מטרה משותפת וקריטית - וזה אומר כל מיני דברים אחרים שאחד, בנימין נתניהו, ידע לעשות במשך שנים טוב מכולם. ובכלל: מי שרוצה להתייחס לכל אנשי ימינה כטמאים וכממזרים פוליטיים לנצח נצחים - שיבושם לו. הדברים הללו ממילא אינם מיועדים לו, וזכותו, אגב, לחשוב כך (רק אם אפשר, לפחות פה בתגובות, בלי שפה נמוכה פה כלפי אף אחד. לא שקד לא ביבי ולא אף אחד אחר. עייפנו כולנו, ועברנו רק עכשיו את יום הכיפורים).
9. ויש סיכוי שבאמת יהיה פה טוב יותר אחרי הבחירות?
בטח שיש סיכוי. כאנשים מאמינים - הן בכוחן של בחירותינו כבני אדם, והן בהשגחת הבורא - אני יודעים שתמיד ניתן לכוון את הספינה מחדש לכיוון טוב יותר. ותמיד אפשר להידבר, ותמיד אפשר לחדש קרבה אישית וציבורית, ותמיד חייבים להמשיך ולפעול למען מטרות רחבות, כלל-יהודיות, כלל-לאומיות וכלל אזרחיות (מי שרוצה, שישנה פה את הסדר). ראיתם שהצלחנו כולנו לקלקל ? תאמינו שכולנו יכולים גם להצליח לתקן.
10. ואחרי הבחירות הקרובות, מה הלאה?
זו עוד שאלה טובה. ראשית -זה כמובן תלוי בתוצאות הבחירות עצמן. ומעבר לכך, מה שברור הוא שהקול הימני-דתי-ממלכתי שלי ושלכם, חייב להישמע וחייב לזכות לנוכחות ציבורית וערכית של ממש. איך עושים את זה ברמה המעשית ? חושבים, מתחילים לפעול כבר כעת, ובונים מסגרת עתידית שתהיה רלוונטית להרבה שנים קדימה. זה לא יקרה בשבועיים הקרובים - אז בינתיים מחליטים למי אנו מצביעים עכשיו.
11, ואם שום דבר מכל זה לא יקרה?
כבר כתבתי, פה ובמקומות אחרים: מתפללים כל שבת תפילה לשלום המדינה, בודקים את עצמנו ואיפה טעינו, נאבקים מחוץ לכנסת על עמדותינו וערכינו, וכאמור עובדים על המסגרת הבאה. לא מכיר דרך אחרת לחיות או לחשוב. ואני משוכנע שזה לא רק אני.
והעיקר - שתהיינה בחירות טובות: לכל אחד ברמה האישית, ולכולנו ברמה הלאומית. אנחנו ממש מייחלים לכך.
--
ראובן גפני הוא חוקר ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה. ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת.