אורי אריאל, קודמו בתפקיד של בצלאל סמוטריץ', כיהן בממשלות נתניהו כשר הבינוי והשיכון וכשר החקלאות לצידו של נפתלי בנט. כמי שייצג את הציונות האולטרה-דתית הוא נשאל פעם אחר פעם איך הוא מסוגל לכהן בממשלה שמקפיאה בניה בירושלים.
הלא זהו ה'א"ב' של מדיניות ההתיישבות לשמה נשלחת, איך אתה מסוגל, הוא נשאל.
"מה אעשה", נהג להשיב לשואליו. "אני נכנס לחדרו של נתניהו עם ארסנל איומים ואז הוא שולף לי את ברק אובמה ומציג בפניי תרחישי אימה. מה אומר לו. אני רוצה לפגוע בביטחון ישראל בשם חובת לבלוב הבניה בבירת ישראל?".
מאז חלפו הרבה שנים. פוליטיקאים באו והלכו, המערכת פוליטית התחלפה, העם השתנה. הוא זז ימינה. כך נציגיו. כך המערכת הפוליטית בת ימינו. ורק אחד נשאר נטוע על מקומו, עומד על עומדו, לא זז מילימטר: בנימין נתניהו.
בליל אמש הוא נפגש עם מנהיג הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' שנחרד לשמוע ממנו שהבטחות הבחירות שלו לקהל בוחריו בכל הנוגע למדיניות ההתיישבות – היו אחיזת עיניים בלבד. הם גילו שכל ביקוריו הססגוניים בהרי השומרון וגבעות בנימין, כל תיעודיו עם יוסי דגן ושאר החברים לשעה, היו רק חלק מתפאורה של הצגה אחת גדולה.
בעברית מדוברת הבהיר נתניהו לבצלאל סמוטריץ' 'אני לא יכול למנות אותך לשר הביטחון, כי שר ביטחון צריך להקפיא ישובים, לעצור בניה מלבלבת מעבר לקו הירוק, לפנות מאחזים. ואת זה אתה לא תעשה.
לאורך ממשלות נתניהו הוא מינה שרי ביטחון שיעשו לו את העבודה השחורה זו. לעיתים מדובר היה בשרי ביטחון מהשמאל (אהוד ברק ובני גנץ), לעיתים בובות מאלו שהוגדרו בעבר ימין (משה יעלון ואביגדור ליברמן). הצד השווה שבהם שהם מימשו בכיף את אג'נדת השמאל. מה שרואים משם. בצלאל סמוטריץ' מבקש להיות שונה וזה מה שמשגע את נתניהו שלא מצליח להבין את הקשר בין הבטחה למציאות.
אחד הדברים שמייחדים את נתניהו הוא שבשונה מכל הפוליטיקאים שרוצים לחזור ולקבל את אימון העם הם מספרים שהם השתנו. אהוד ברק בישר לעם ישראל על כך שהשתנה. צ' לבני סיפרה על השינוי העמוק. יאיר לפיד שכלל את השיטה כשנהג לספר על טעויותיו לצד הפקת הלקחים. לעומתם נתניהו אף פעם לא משתנה, אף פעם לא טועה.
אז זהו שהגיע הזמן להשתנות. לשנות עמדה. לא בגלל האף היפה של בצלאל סמוטריץ: בשביל למעלה ממיליון המצביעים ששלשלו את הפתק עבור הקמת ממשלת הימין הבאה. ממשלת ימין לא בכאילו, לא בערך, לא בנדמה לי. ממשלת ימין אמיתית. ויפה שעה אחת קודם.