שלב המסקנות

תוצאות הבחירות גם אם אלה לא הסופיות מלמדות משהו על הציבוריות הישראלית והמאבק הפוליטי.

מחנה רק לא ביבי הרחיב את היריעה מרגע שעלה לשלטון והפך את הקרב גם בשאלות של דת ומדינה, לאומיות, ערכי המשפחה, תחושת הביטחון האישי, פגיעה סיסטמטית בהתיישבות ועוד.

כשאלה התכנסו לכדי פעולות הצד הנרמס והנדרס התלכד, נערך והשקיע הרבה יותר כדי לעצור את העלבון שהוא חש. הממשלה היוצאת שהתהדרה בהיותה דמוקרטית וליברלית הפכה לכזו שבצילה כל תומך ביבי או שונה הפך למאוס וחשוך.

אם ניקח את שטף ביטויי הארס נגד נתניהו כמו זה של יאיר גולן "צריכים לגאול את ישראל מהמחלה הממארת ששמה נתניהו" או את ההסבר המלומד של רם בן ברק כי "גם היטלר נבחר בדרך דמוקרטית" נוכל לצייר כאילו המאבק הוא רק נגד האיש נתניהו. גם בני גנץ התבטא בעבר כי "אם תהיה ממשלת נתניהו 61, תקראו לי לראיון סיכום של המדינה" צייר קו כזה לאורך הדרך.

אלא שמהר מאוד התבהר שמחנה רק לא ביבי כלל תפיסות נוספות שדרסו קבוצות רחבות בקרב החברה הישראלית. "בוחרי הליכוד הם נהר של זוהמה" אמר ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד בפברואר 2020 בראיון טלוויזיה וברגע אחד הסביר ללמעלה ממיליון מצביעי ליכוד מה הוא חושב עליהם. אחרי התבטאות כזו קשה להיות ראש ממשלה של כולם. גם במערכה האחרונה מפלגת יש עתיד דאגה למתג את הליכוד "מפלגה ספרדית" כאילו מוצא ספרדי הוא מילת גנאי בישראל של 2022.

"את החרדים יחד עם ביבי - על מריצה אחת, למזבלה טובה". את הביטוי הנורא הזה שמעלה קונטציות קשות אמר יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ולמורת ההתבטאות הזו הפך לשר האוצר של ממשלת בנט לפיד. כיצד היו צריכים לראות את פני הדברים החרדים? על הברז יושב מי שחושב שמקומם במזבלה! בשיוך של חרדים וביבי הוכיח ליברמן שלא מדובר בשנאת נתניהו בלבד אלא גם בשנאה תהומית לחרדים. בראיון לאתר מגזרי אמרה עו"ד בתיה כהנא דרור מס' 8 בישראל ביתנו כי "החרדים הם עול".

בממשלת ישראל ישבה מפלגה שהתבטאה כמיטב האנטישמיים נגד קבוצה גדולה ומשמעותית בחברה הישראלית ולא בדיוק נקראה לסדר. השימוש באותם ביטויים מעולמות שחורים הגיעו לשיא גם בהשוואת נתניהו לגבלס וסטאלין. גם הביטוי "נתניהו וחברים הם טפילים לא נשב עם חרדים" שנאמר על ידי שר האוצר לא זכה למחאה הראויה מצד חברי הממשלה. בגלל השתיקה, בגלל חומרת המילים ויצירת אווירת מוקצה מחמת אורח חיים אפשר לקבוע שגם שנאת החרדים היוותה כר פורה להפסד הממשלה הנוכחית.

אם נמנה לרגע את הישיגיו של שר הבריאות ויו"ר מרצ לשעבר ניצן הורוביץ נמצא שלושה . אף אחד מהם לא עוסק בנתניהו או בבריאות האוכלוסייה הכללית. הראשון שבהם הוא ביטול השאלון לקהילה הלהט"בית עבור תרומת דם. השני הוא איסור על טיפולי המרה. השלישי מימון לשינוי מין לסל התרופות על חשבון תרופות מצילות חיים. כראש מועצה, כאבא, כאדם, חשוב לי היחס ההוגן הפתוח והסובלני לקהילה הלהטבית ובלי שום אפליה. אולם הורביץ עשה את השינויים בהתרסה, בהחצנה, בכפייה.

אפילו בשאלת החמץ בבתי החולים דאג לטעת ארס. יחד עם מירב מיכאלי ראשת העבודה הם יצרו תחושה אצל רבים כאילו משפחה של אבא ואמא אינה הנורמה עוד ואולי אפילו לא בסדר. וודאי שצריך לעשות תיקונים ולמנוע אפליה ופגיעה אבל הורוביץ גם היה שר בריאות והוא הפך מהר לשר הלהט"ב בלבד ופספס ציבור שביקש עוד MRI, הרחבה של טיפולים וגידול משמעותי של סל התרופות. פתאום מי שלא מסכים עם תפיסות עולמו של שר הבריאות הפך לאוייב וחשוך ומאיים גם אם אינו משתייך למחנה ביבי. התא המשפחתי עבר טלטלה.

גם הניסיון של שרת התחבורה לפגוע בהתיישבות ובשבת פגע במי שהיו מוכנים לעכל ממשלה שאינה בראשות נתניהו אבל הממשלה לא ספרה אותו. היה בכיר מסויים ביש"ע שאפילו תמך בהקמת ממשלת השינוי, אלא שההקפאה דה פקטו בשטח, ההתעלמות מפניות ומחיקה מלאה של השיח בין ההתיישבות לממשלה הביאה אפילו את אותו בכיר לייאוש ונטישה. גם המתיישבים שלא הצביעו ביבי הרגישו שאינם רצויים בממשלה.

הדעה השונה שבה החזיקו חלקים במחנה השני על חשיבות השבת והחמץ, על לימוד התורה ושילוב חרדים ולימודי הליבה, על ההתיישבות ופיתוח הכבישים שבהם כל אלה לא קשורים לביבי ולפתע הפכו לא לגיטמיים. לפחות לא בעיני ממשלת לפיד, כשהושמע הקול השונה והוצף הכאב עמדו הראשים והודיעו שהאחרים הם בעלי דעה חשוכה, מסוכנים טפילים ומסכנים.

בגלל זה, כמו כל הנפגעים שסומנו הלכו אל הקלפי והצביעו לממשלה אחרת. הם הצביעו כי גם עליהם נפרשה יריעה אטומה. מכלול הציטוטים שהובאו אינם המגדלור של הדמוקרטיה אלא יותר השתקה של מי שאינו מיישר קו עם השלטון. אין לי אלא לקוות שהממשלה שתקום תלמד, לשנוא פחות, להקשיב יותר. לכבד דעה שונה בלי להפוך אותה לחשוכה ומסכנת. לזכור שלפעמים גם באופוזיציה יש אנשים נבונים עם דעות אחרות וזה בסדר.