דורנו משופע ברוך ה' בתלמידי חכמים, אבל מו"ר הרב מרדכי שטרנברג לא היה עוד תלמיד חכם. מורינו הרב מרדכי היה גאון, קדוש וטהור שלא זכה רק ללמוד, ולא רק ללמד אלא גם להעמיד דור ענק, שורה של רבנים, ראשי ישיבות ורבנים שצועדים בדרכו.
הרב מסר את נפשו למען העמדת התורה בישראל, במסירות אדירה, לא יאומן כי יסופר: בכל שבוע היה מעביר שורת שיעורים בעיון, כל שיעור ארך שעתיים ויותר – בישיבת הר המור, בישיבת עטרת ירושלים, בשבי חברון, בתל אביב בגבעת שמואל ובמקומות נוספים.
הרב מרדכי לא רק אהב ללמוד תורה, הוא היה מאוהב בתורה אהבה שלא תאמן ולא תתואר. כל חילוק, חידוד או סברה, אמרה בחיוך, בשמחה, בהתרגשות ובעיניים בורקות, מעולם לא התעייף, לא עצר, וגם בשבועות ובחודשים האחרונים המשיך להרביץ תורה כשהוא חולה ומתקשה לדבר.
קשה לתאר למי שלא הכיר ולא שמע את דרכו המופלאה של רבינו הרב מרדכי, הגאון שנעשה למגיד שיעור בישיבת מרכז הרב והוא עדיין אינו בן 30. הרב מרדכי היה מוציא מכל סוגיה פנינים יקרות, שולה סברות דקות מכל הוא אמינא, מכל סברא, מתבונן בכל אמרת חז"ל ומוליד ממנה אורות גנוזים.
זכיתי ללמוד מספר שנים אצלו, ובכל פעם שזכרונו עלה על ראשי נזכרתי במתיקות התורה שספגתי בסלון ביתו, עת למדנו שבוע שבוע סוגיות בעיון במסכתות הש"ס. שיעוריו היו עמוקים מיני ים – שעות ארוכות לאחר השיעור היינו עמלים לחזור על השיעור, לנתח את סברותיו, להבין את הלך מחשבתו העמוק של רבינו. כאשר התקשינו, חזר הרב וענה במתינות, פרק כל קושיה, והכל במתינות ובמאור פנים, וכך נהג כלפי כל תלמיד, קטן כגדול, ותיק וצעיר.
פעם פגשתיו, ביקשתי ממנו לשמוע את דעתו על דברים אותם למדנו בחבורה בביתו כמו שנים קודם. תוך רגע היה הרב כאילו מונח באמצעיתו של אותו שיעור, צלל לעומקי הסברות, ניתוח ופירק, שיבר הרים וטחנם זה בזה, והכל, כרגיל, בשמחה ובחיוך מיוחד, החיוך שלא מש מפניו.
עם ישראל איבד היום את אחד מענקיו, קדוש וטהור, צדיק וישר – גאון שגם שיחת חולין שלו צריכה תלמוד, וכל כולו התורה המשמחת – הוא שמח בתורה והיא שמחה בו.
יום קשה היום לישראל, ואין לנו מנחם להתנחם. ידע עם ישראל כי שר גדול בישראל עזבנו לאנחות, ויהיו דברי תורתו, תלמידיו הרבים לאלפים, המחנכים, הרבנים וראשי הישיבות שהעמיד – זכרונו.
יהי זכרו ברוך.