לעולם לא למדתי מהרב מוטי. לא נכנסתי לשיעוריו ולא קראתי את ספרי חידושיו. אבל דבר אחד אני זוכר היטב מתקופת לימודיי במרכז הרב לפני יותר מארבעים שנה:
חיוכו, ולימודו בבית המדרש. תלמיד חכם נעים הליכות, נלהב, מאיר פנים, שחימם את לבי בעצם נוכחותו, למרות ש-כאמור- לעולם לא דברתי אתו, לא נגשתי אליו ולא שאלתי אותו אף שאלה.
וההפסד כולו שלי. עבור ישיבת הר המור, זוהי מכה קשה מאוד. אחרי שהרב צוקרמן נפטר, ועננה שחורה עוטפת את הרב טאו, פטירה זו וודאי מכבידה מאוד. אבל אל תדאגו: מדובר בישיבה גדולה, חזקה, מלאה בתלמידי חכמים ובלומדי תורה לשמה, שידעו להתאושש מכל המכות שהנחית הקב"ה עליהם. ומהישיבה תצא תורה, ודבר ה' יתנוסס ברוב פאר והדר, מכוח לימוד התורה של אלפי תלמידיה ובוגריה של הישיבה.
האופנה היום היא "לרדת" על הר המור, ואני מודה שלמרות מאמציי, איני יכול לומר שהיא "הכוס תה" שלי. אבל זה לא משנה, וזה לא חשוב. מה שחשוב הוא שלימוד התורה הזך של הרב מוטי ז"ל [כמה קשה להוסיף את התוספת הזו...], ושל אחיו ושאר הר"מים [יבדלו לחיים ארוכים!] הוא ש-יחד עם לימוד שאר הישיבות- מחייה את עם ישראל ומחזק אותנו, את כולנו, אף אלו ש"נהנים" מכל מכה שנחתה על הישיבה.
אל תספידו את הרב מוטי, כי תורתו חיה וקיימת, ומכוחה עוד תיהנו לדורי דורות!
ת.נ.צ.ב.ה.