הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, ראש ישיבת הר המור, שהלך לעולמו בגיל 74 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן הובא היום (שלישי) למנוחות.
מסע ההלוויה יצא מהיכל הישיבה ברחוב אריה ורשבסקי 8 בשכונת חומת שמואל בירושלים. הרב ייטמן בהר המנוחות.
הרב אביחי שטרנברג, בנו של הרב מרדכי זצ"ל, ספד: "לאבא אין תחליף. זכינו שהיה לנו אבא ויותר מזה - אנחנו זוכים שיש לנו אבא. הוא היה אבא שכל כך נוכח בחיי ילדיו, סבא שנוכח בחיי נכדיו - והנוכחות לא מתבטאת רק בהקשרים המעשיים - אלא אישיות שנוכחת ומצויה בכל אחד מהילדים והנכדים. אנו אחוזים באבא - והוא נוכח בנו. אבא היה כל כך גדול ועם זאת כה פשוט. התגלמה והתגשמה בו הופעה חדשה של תורת ארץ ישראל".
הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, היה ראשון המספידים: "כשנפטר אדם גדול יש שני דברים: הציבור הפסיד מנהיג ויש צער לשכינה. המנוח היה אדם שהקים את עולה של תורה ודאג לכלל ישראל. כמה היה אכפת לו מעם ישראל, כמה דאג לכלל".
"למרות שהיה גדול בתורה והיה בקי בכל הש"ס בעיון באופן מדהים, מלבד זאת הקים עולה של תורה ולא דאג רק לעצמו. הציבור איבד מנהיג גדול וגם השכינה איבדה מכבודה. הרב מסר את נפשו לישיבה ולא דאג רק לה, אלא לכל עם ישראל. היה אכפת לו שיהיה גיור לפי ההלכה, שתהיה כשרות לכל ההלכה והוא דיבר על כל הדברים הללו בחמימות ובהתלהבות. היה אכפת לו מעם ישראל וזה היה טבוע בו", דברי הרב יוסף.
הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו הוסיף: "אני עומד כאן ומרגיש את שאריתו של יעקב אבינו. אנחנו נפרדים מדמות של רב, ראש ישיבה, של אבא ובן משפחה שהלך מאיתנו מוקדם מדי והיה יכול עוד להרביץ תורה שנים רבות. עומדים כאן היום ומרגישים כי 'שר וגדול נפל בישראל'. הרב מרדכי היה אדם גדול שהתהלך בינינו בישרות, צניעות ואהבה לכל אדם ואהבה לתורת ישראל לעם ישראל ולארץ ישראל. הוא עמד בישרות ובאמונה לשמור על כל הדברים הללו. הוא ידע להיות גדול בתורה וגם אב ובן משפחה לכל תלמידי הישיבה ולמשפחתו שלו".
ראש ישיבת הר המור ואחיו התאום של המנוח, הרב עמיאל שטרנברג, מירר בבכי: "נפלה עטרת ראשנו. בעיניו כבוד ה', כבוד ישראל, כבוד ארצו, כבוד תורתו, היה הכי חשוב. הוא ידע לכבד את העם הזה. הוא ידע לכבד את הארץ הזאת. הוא ידע לכבד את ריבונו של עולם. ומתוך שעלה ונתעלה מתורת רבותינו הוא השתדל על כל סוגיה בש"ס, בכל הכוח, בדרכי הנועם שלו. עודד אותנו ממרום שבתו לפעול להפיץ אורה של תורה, אורה של דעת אלוקים".
"איש שכל מחשבותיו, הגיונותיו, אמונתו ורעיונותיו תורה. אחי אחי, אתה היית האוצר שלנו. כמה חולשות הוא חיזק בדבריו, בתפילותיו, במחשבותיו, בכל מה שהוא שתל וזרע, בגבורת חסדו ובעומק תלמודו הכל ימשיך לצמוח בנפשותינו, בנפשות תלמידיו שכולם קרוביו וכולם הפכו יתומים", הוסיף הרב.
נשיא ישיבת הר המור, הרב צבי טאו, הביע תקווה כי "זכותו של הרב תעמוד לישיבה, לדור, למדינתנו ובפרט לאלמנה, לבנים ולמשפחה כולה".
הרב אשר וייס, מגדולי הפוסקים בציבור החרדי, אמר בהספדו: "תמיד כשהגעתי לישיבת הר המור הבטתי בפניו. פנים טהורות, מאירות באורה של תורה, כי רבי מרדכי היה כל כולו תורה צרופה, נקייה וטהורה. כבר בכפר חסידים התבלט כעילוי וחברותא של ראש הישיבה ולאורך כל המסלול העמיד עשרות אלפי תלמידים. מיומו הראשון ועד יומו האחרון - כולו תורה. ראיתי אותו בפעם האחרונה בחול המועד סוכות. הוא שמע שאני מגיע, יצא מהבית וירד למטה. לא רצה להטריח אותי. זה כאב לי לראות אותו בייסוריו. דיברנו בלימוד ומיד הוא הפליג בפלפולה של תורה. הוא לא היה איש של שיחות חולין, אלא איש שכל עצמותו - תורה".
הרב דב ליאור, מראשי רבני הציונות הדתית, ספד: "עיקר עיסוקו של הרב שטרנברג היה עולמה של תורה. הוא הרביץ תורה וחינך תלמידים שהפכו להיות ר"מים וראשי ישיבות ודיינים. הגדלות שלו היתה שידע לרדת לעומקם של דברים ולהתאים אותם לשפת התלמידים. הרב מרדכי היה מאופיין בשמחה תמידית אמיתית בזכות התורה".
"הרב מרדכי העמיד אלפי תלמידים, בקיאים בכל מה ששייך למרחבי התורה, והווי שזה מכוחו ומכוח כוחו הכל נזקף לזכותו. יש ללמוד ממנו את מאור הפנים, ההתייחסות לכל אדם ואדם, ללא שום דיסטנס ומרחק. מצד אחד גדלות של תורה ומצד שני אדם שחי את המציאות. יש לדרכו המשכיות", הוסיף.
רבה הראשי של ירושלים, הרב שלמה משה עמאר, ציין בהספדו: "היתה טבועה בו מידת ענווה, הפשטות שלו היתה כל כך גדולה. הוא השקיע בתלמידים שלו כל כך הרבה, ביראה אמיתית, בלי חשבונות. זה מגדיל את תחושת החיסרון שאנחנו חסרים בהסתלקותו של הצדיק והקדוש הזה שיגע ועמל על התורה בעשר אצבעותיו ולא נח ושקט מהעמל והמשיך והעביר את השמועה לדורות הבאים ולתלמידי תלמידים".
רבה של ירושלים, הרב אריה שטרן ספד: "הרב היה קרוב, ידיד, רע, אהוב ואוהב. היינו קרובים במשפחה, ידידים בישיבה והאהבה שררה בינינו תמיד. הרב מרדכי היה דוגמה ומופת לאהבה גדולה וקשר אמיץ עם כל הסובב אותו. קולו של רבי מרדכי נשמע בכל רחבי הארץ ולא רק בישיבתו, השפעתו על התלמידים הרבים בכל מקום מוכיחה את כוח תורתו ואת הערך המוסף של השמחה בלימוד ושמחת התורה שהנחיל".
הרב מיכה הלוי, רבה של העיר פתח תקווה, סיפר כי "לא אחת בשיעורים, כשאחד מן התלמידים שאל שאלה או אמר אימרה, הביטוי הראשון שהרב מרדכי אמר לו היה: 'אתה צודק'. ואחר כך המשיך והפליג בעומק הסוגיה. והיה קשה לנו להבין במה צדק אותו תלמיד. אלא שחוכמתו של רבנו, היתה מיסוד הסוגיה, וכל אימרה שתלמיד צדק כלולה בעומק הזה. מעיינותיו יצאו החוצה מכל אימרה ואימרה שתלמיד. הארת הפנים המיוחד באה מעומקה של תורה, זה לא מידות לחוד ותורה לחוד. למדנות התורה, עומקה של תורה, האירה פניו לכל. כל אדם ואדם, איש ואישה, ילד וילדה, הוא הרגיש בהם את עוצמת התורה ולכן האיר פניו".
ראש ישיבת ההסדר בכרמיאל ותלמידו של הרב שטרנברג זצ"ל, הרב יעקב ידיד, כתב לתלמידיו בעת מסע הלוויה: "מתוך אלפי התלמידים המלווים את הרב מרדכי זצ"ל, מתוך הרבבות המרגישים אבל כבנים ממש, שהמשותף לכולם הוא היותם מקבלים מהאור הגדול, העמוק, הפשוט והישר, של האיש הגדול הזה. כאחד מרבבות, הלכתי דומע, מנסה להיאחז בדמות של מורי ורבי. כ-30 שנה שאני שומע את שיעוריו. משיעור ג' במרכז הרב כתלמיד צעיר, ועד לפני חודש בשיעור אצלו בבית. תמיד הוא מחדש, אף פעם לא חוזר על דברים ישנים בלבד, תמיד בשמחה במאור פנים.
ההחלטה להקים את הישיבה בכרמיאל היתה איתו ולפי הכוונתו. כל צומת משמעותית אישית וציבורית עברה דרכו. כאן בדרך להר המנוחות ישנה תחושת אובדן גדולה, לכלל ולפרט. גם בעת מחלתו הוא לימד בשמחה וציווה עלינו את להתמיד בשמחה. אבל עכשיו, יש שמחה בבית מדרש של מעלה, שמחה של תורה. ואנחנו נצטרך להתאמץ להתחדש מכוח מה שנטע בנו בע"ה.
הרב שטרנברג הותיר אחריו את רעייתו הרבנית מרים, ילדים ונכדים. הוא לימד בעבר בישיבת בית אל ובישיבת אור עציון. בשנים האחרונות הרב לימד בישיבות עטרת ירושלים, מעלה אליהו, עטרת נחמיה ובבית המדרש הקהילתי בגבעת שמואל. תלמידים מישיבת שבי חברון היו באים לשמוע שיעורים מפיו בירושלים.
רבנים רבים המשמשים כר''מים בישיבות למדו בין השאר אצלו, והוא נחשב כבעל השפעה בלימוד העיון בישיבות מהמגזר הדתי לאומי.
שיטתו דומה במידה מסוימת אל זו של הרב שמעון שקופ. היא מתאפיינת בהנחת סברות מופשטות וכלליות ומתוכן ירידה לפרטי הסוגיה. הוא לא מקבל חילוקים שאינם מנומקים היטב בסברה. לרוב הרב שטרנברג מעדיף לומר שכל המפרשים הסכימו להגדרות הבסיסיות היסודיות, ונחלקו רק בניואנסים ופרטים.
