דיברו בצדק על האחריות לחנך לזהות הציונית- דתית. ואמרתי שצריך לברר בינינו מהי הזהות הציונית- דתית.
נראה שאנו, הציבור הדתי לאומי, המורים והמורות בחמ"ד, לא בהכרח מתכוונים לאותו הדבר, וזו נפקא מינה עצומה.
ואנסח, לצורך הבהירות, קצת בצורה חריפה. האם אנחנו, הילדים שלנו, התלמידים שלנו, חילונים שרוצים קצת או הרבה להיות דתיים? ציונים שרוצים להיות גם דתיים? חיים בתרבות מערבית- חילונית שבונה את שאיפותינו, ומבקשים לתת גם לקב"ה, לתורה, מקום בחיינו? זה לא מצליח, וכנראה גם לא יצליח לעולם, כי זה פשוט שקר, לדרוש מהתורה שלא תפריע לחיים= לחיים המערביים, לתרבותם, לסגנון חייהם. אי אפשר לחנך לגם וגם. גם תוספת בשיעורי אמונה עלולה לא לשנות הרבה, כל עוד לא נבין שאנו צריכים לשנות דברים מן היסוד- לבנות עולם אמונה, עולם רוחני, עולם של יראת שמיים.
ציוני- דתי, הוא אדם שמאמין בד'- בתורתו ובעמו, ובתהליך הגאולה שאנו נתונים בו, ומתוך כך נאמן לזה, ורק לזה, בכל ליבו ונפשו. להיות יהודי אמיתי!
הוא מוכן גם להיות רופא במסגרת זו, או ללמוד חמש יחידות במתמטיקה, ולתרום את תרומתו הייחודית, או להיות ראש ממשלה, אע"פ שהדברים הללו לא חשובים באמת, אלא הם דרכים חשובות להיות שותף ותורם למשימה הגדולה והחשובה, מדינה יהודית בא"י, היא מדינת ישראל, עד מקדש על מכונו.
איך עושים את זה? אם לא מציבים את המטרה, לא מגיעים אליה, ולא מתקדמים לעברה!
אספר סיפור. אני התחנכתי בממ"ד בכפר פינס. היה לנו מנהל בי"ס שתרם באישיותו וביראת שמים שלו הרבה לכולנו. אשתף בתמונה שעומדת לנגד עיניי ואיני יכול לשכוח. בליל שבועות, כשלמדנו לאורך כל הלילה מגיל צעיר, באמצע הלילה, בתוך חדר, רוקדים- המנהל באמצע, רוקד ושר בהתלהבות עצומה כשהוא כאילו מנותק מסביבתו, "זדים הליצוני הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי" וכו'. תמונה זו שממש לא סרה מנגד עיניי עד היום, מן הסתם חרתה משהו גם בנשמתי ובנפשי ומן הסתם גם בשאר חבריי.
תורה ויראת שמיים, וכתוצאה מזה- עבודה.
אינני מכיר מספיק מה נעשה בחמ"ד, מה צריך, אולי, להוציא או למעט, ומה צריך להוסיף ולהרבות.
נראה לי שצריך לעשות מהפכה. לא בעולם תרבותי זר, חילוני, ניתן מקום לקודש, אלא רק בעולם של קודש, יש מקום חיובי גם לחול. העולם הרוחני, שלנו, היהודי, התורני, שיש בו יראת שמיים, חיי אמונה, הוא צריך להיות המנוע של חיי עם ישראל ומדינתו.
איך בונים ומחנכים לזה בגילאים השונים, באוכלוסיות השונות, תוך כדי שהילדים ומשפחותיהם חשופים לתרבות השלטת, ומשפיעה מאד [ויש בה דברים שאנו לא שוללים]? זוהי עבודת קודש מאד לא פשוטה, ואנו מוכרחים למצוא את הדרך לעשות אותה, תוך כדי בירור של מושגי יסוד, כמו תורה ועבודה, קודש וחול, כלל ופרט, עולם המידות ועבודת ד'.
"והאמת והשלום אהבו".
בעז"ה נעשה את עבודתנו ושליחותנו נאמנה בחפץ ליבנו, וד' ישמח במעשי ידינו.
מרדכי שטרנברג