אבא משה זר שיאריך ימים בעז"ה, בין השנים 1979 ועד 1984 קנה מעל 7,000 דונם ביהודה ושומרון. אנחנו כילדים גדלנו על 100% אידאולוגיה. עברנו מווילה עם בריכה במושב נחלים לקרוואן וחצי בקרני שומרון בשנת 1978. אני הקטן מבין שמונה אחים, הייתי בן ארבע.
חיינו בשליחות, התחנכנו על אהבת הארץ, על מסירות והקרבה. נדל"ן היתה מילה גסה. המטרה היתה,גאולת קרקעות בארץ אבותינו שזה עתה החזרנו לעצמינו בחסדי ה'. אבא ואמא החדירו בנו את אהבת הארץ ברגליים, בהתיישבות.
כשהייתי בן שמונה בשנת 1983 אבא ניצל מניסיון התנקשות. ערבי שמכר לאבא קרקעות, פחד שהחברים שלו ירצחו אותו (בעקבות חוק שחקקו הירדנים "גזר דין מוות למי שמוכר קרקעות ליהודים), אז הוא החליט לרצוח את אבא.
אבא מספר שהם נפגשו בסיבוב על הגבעה שבדיוק קנה, הקרן הצפונית של קרני שומרון, הרחק מעיניהם של ערבים אחרים. הערבי יצא מהרכב, אבא ניסה להניע, שמע קול ירי וראה שהיד שלו מלאה דם ולכן לא הצליח להניע. הוא ברח מהרכב והערבי ירה לעברו עוד 5 כדורים. אבא נפל, הערבי בא עם גרזן ולאחר כמה מכות גרזן בראש ובצוואר, הערבי חשב שאבא מת וברח.
אבא כולו זב דם נכנס לרכב ובכוחות על הצליח להניע ולנסוע לאזור התעשייה קרני שומרון וכך ניצל בחסדי ה'. אבא המשיך לקנות עוד כמה קרקעות בעקשנות והמסירות האופיניות לו. אחר כך כבר היה קשה. הערבים פחדו למכור.
למה אני מספר לכם את זה? יהודה ושומרון זה ממש מרכז הארץ. זה לא מעבר להרי החושך, זה גם לא הגליל והנגב שגם שם מאוד חשוב להתיישב. יו"ש זה מנוע צמיחה ומצבור קרקעות הבא של מדינת ישראל, הכי קרוב והכי נגיש לשפלה.
יהודה ושומרון זו כבר הזדמנות עיסקית. גם חלוצית, אבל גם כלכלית ואפילו מאוד. אני עובד בשש השנים האחרונות אצל אבא, רושם קרקעות ומממש וב"ה יותר ויותר חברות גדולות מתעניינות ביו"ש וכבר נוצרות עסקאות כלכליות כדאיות מאוד.
לאחרונה אף זכיתי לעשות סיורים לחברות ולקרנות מהחזקות בארץ, הראיתי להם גם קרקעות מזרחיות, בעומק השטח, ששם עוד נדרשת הרבה חלוציות והקרבה וגם קרקעות מערביות יותר שהן כבר ממש מבוקשות. כאלה שנמצאות בין 15 ל-30 דקות מחוף היום.
אנו כילדים וכנערים ובכלל עד לא מזמן, חווינו האשמות שאנחנו המכשול לשלום. זה היה ממש לא נעים. לכן כשאנחנו פה היום בעיר הנדל"ן, אותי זה מרגש.
זו גם הזדמנות להודות לערן רולס היקר שהחליט להעלות אותנו למודעות ולקדמת הבמה. כשהקמנו את פורום נדלניו"ש לפני ארבע שנים, ערן כתב על הלוח, אני מצטט: "המצפן של הפורום: באמצעות ההתארגנות העסקית של פורם נדלניו"ש, נייצר לגיטימציה והפנמה בקרב מקבלי ההחלטות בעולם הנדל"ן, ממשלה, רשויות מוניציפאלות, והאקו-סיסטם הנדלנ"י העיסקי + בנקים וגופי מימון, שיהודה ושומרון הינן חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. היה חשוב לערן להדגיש שהפורום הינו עסקי ולא פוליטי" ,סוף ציטוט.
אנחנו בנדלניו"ש החלטנו שנראה לאנשי הנדל"ן שיו"ש זו הזדמנות עסקית אמיתית. במיוחד היום, יהודה ושומרון הם חבל הארץ הבא הכי מעניין. ובכל זאת ובלי להתנצל אני כן בוחר לחבר בין אידאולוגיה לנדל"ן. נדל"ן זו כבר לא מילה גסה בעייני. עם זאת צריך לזכור שכל המקומות שהיום הכי יוקרתיים בארץ, בתחילת הדרך, לפני מאה שנה ויותר, היו שממה והיתה שם הרבה הקרבה.
אנחנו המתנחלים, המתיישבים, ממש זכינו ועדיין זוכים להיות שותפים לתהליך הזה של חלוציות ורואים במו עיניינו את גאולת הארץ והארץ מחזירה לנו אהבה. אני מאמין שבעשרים שנה הבאות יו"ש תהיה המטרופולין הבא של מדינת ישראל. יש מספיק אדמות מדינה שאפשר להקים עליהן לפחות עשר ערים כמו מעלה אדומים, מודיעין עילית ואריאל. שלא נדבר על אזורי תעשיה מסחר ומרלוגים, שמניסיון, הביקוש לקרקעות לתחומים הנ"ל הוא עצום לא פחות מדיור.
לפני 20 שנה, בשנת 2001, אחי הבכור גלעד זר הי"ד שהיה קצין הבטחון של מועצה אזורית שומרון נרצח רק חודשיים אחרי שנפצע אנוש בפיגוע. בצי, אשתי הגיבורה ואני, מיד אחרי הרצח הקמנו את חוות גלעד ליד מקום הרצח על קרקע שאבא קנה 20 שנה לפני מערבי מהכפר פרעתה.
התחלנו באוהל צבאי ועברנו הרבה תלאות וקשיים עם כל החברים שאיתנו. היום ב"ה אנחנו 80 משפחות, ועובדים על תב"ע לעוד 180 משפחות והביקוש גדול. אני מאמין שיהודה ושומרון אינן הבעיה אלא הפיתרון.
עם ישראל חזר לארצו אחרי 2,000 שנות גלות, בנינו את הארץ אבל יש עוד הרבה עבודה, ויש עוד הרבה מה לבנות.
דווקא כשנבהיר לעולם וקודם לעצמנו שיהודה ושומרון זו ארץ ישראל, אפילו הלב של הארץ, העמים יבינו שחזרנו לחבלי מולדת ולא ינסו יותר להוציא אותנו מפה ותרד להם התקווה. הארץ תפרח כי הבעלים הטבעיים שלה חזרו אליה. הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא יותר מלאומי, הוא רוחני, הוא קשר של אהבה. אני מאמין שיבוא יום ונחזור גם לעבר הירדן המזרחי. פעם זו לא הייתה מילה גסה, לא הגדה המזרחית, ובטח לא הגדה המערבית.
אני רוצה לסיים בציטוט מז'בוטינסקי שכתב בהמנון של בית"ר שהפזמון שלו הוא עדיין חזון: שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן.
אִם אַרצִי דָלְלָה וְקָטֹנָה,
הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ:
מִשׂתָּרַעַת מִיָּם יְשִׁימוֹנָה,
וְיַרדֵּן – הַיַּרדֵּן בָּ אֶ מ צַ ע!
שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!
שׁתֵּי יָדַי לָךְ הִקדַּשׁתִּי, מוֹלֶדֶת,
שׁתֵּי יָדַי – לְמַגָּל וּמָגֵן:
אַךְ תִּשׁכַּח יְמִינִי הַבּוֹגֶדֶת,
אִם אֶשׁכַּח אֶת שְׂמֹאל הַיַּרדֵּן!
שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן.