האתון של בלעם בימנו

במהלך החודש האחרון הייתה היסטריה רבה בכל הקהילה היהודית באמריקה על רקע ההתלהמות האנטישמיות של קניה ווסט, ראפר וסלבריטאי פופולרי.

באופן אישי אני לא מבין את גלי ההלם שהסיפור יצר. הרי שנאת יהודים אינה דבר חדש. הרשו לי לחתוך את כל הזעקה והבהלה שעדיין מהדהדות ברחבי הממסד היהודי באמריקה ולהסביר מה באמת מתרחש. כמו עם האתון של בלעם, הקב"ה פתח את פיו של הראפר והכניס את המילים לגרונו כדי להזכיר ליהודים שהם לא שייכים לאמריקה. זה פשוט כמו זה.

במשק הדורות קיומה של האומה הישראלית במדבר העמים היה למעלה מדרך הטבע. חכמי ישראל הבחינו בהנהגה העליונה המשגיחה על קיומו של העם ודואגת לשימורו למרות המתנכלים הרבים שקמו לו. בספר "אילת השחר" מאת הרב יעקב פילבר, הוא מציג הסבר מרתק לאנטישמיות. בפרק המוקדש לייחודו של עם ישראל, הוא מצטט את הנצי"ב מוולוז'ין. בפרושו העמק דבר (במדבר כ"ג ט') מבאר את הכתוב: "...הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" בדרך זו:

"עם ישראל אינו כדרך כל אומה ולשון. כל עם ולשון כאשר הם הולכים לגולה ומתערבים עם המגלים אותם. משיגים עם זה אהבה וחשיבות יותר מאשר היו נפרדים מהם. מה שאין כן אצל ישראל, דווקא כאשר ישראל לבדד ואינו מתערב עם העמים אז הוא שוכן במנוחה וכבוד. אבל כאשר הוא רוצה להיות מעורב עם הגויים אז אינו נחשב בעיניהם והם שונאים ורודפים אותו. ומביא ראיה מהמדרש (שמות רבה פ"א): "כשמת יוסף הפרו בני ישראל ברית מילה, אמרו: נהיה כמצריים, וכיון שעשו כן, הפך הקב"ה אהבה שהיו המצריים אוהבין אותם לשנאה. שנאמר: 'הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו' (תהילים ק"ה כ"ה)."

מדבריו של הנצי"ב זצ"ל מבואר כי אין לעם ישראל בחירה חופשית, אלא הם מונהגים עפ"י הנהגה עליונה המונעת מהם כל אפשרות להתערב בעמים. חוק השימור של ישראל הוא חוק קבוע בהנהגת הבריאה, ואפילו כאשר ישראל עצמם מבקשים להתערטל מייחודם ולהתבולל בסביבתם, אין ההשגחה העליונה מאפשרת להם זאת והיא מעוררת באומות העולם שנאה לישראל המרחקת את ישראל בעל כורחם מאומות העולם (אילת השחר, עמ' 50).

גם רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק דן בתופעה זו בחיבורו "משך חכמה" (ויקרא כ"ו, ל"ד). הוא מסביר: כשהחכמה העליונה קבעה שעם ישראל חייב לצאת לגלות לפרק זמן מסוים כדי להשיג את "המטרה האלוהית", הוא גיבש שיטות ואסטרטגיות שבאמצעותן היהודים ישרדו כעם ייחודי ולא. להיטמע בעמים. ההשגחה האלוקית הזו היא שאפשרה ליהודים הגולים לשרוד זמן כה ארוך בארצות זרות. אף אחד בעולם לא האמין שזה יכול לקרות. כל אדם אינטליגנטי שיודע מה סבל העם היהודי במהלך ההיסטוריה אינו יכול להבין כיצד מיעוט חלש וחסר אונים הצליח לשרוד שוב ושוב מול אומות רבות ועוצמתיות יותר.

ה"משך חכמה" מצביע על כך שההשגחה האלוהית תמיד מאפשרת ליהודים לגור בשקט ובשלווה במדינה זרה במשך תקופה של 100-200 שנה. לאחר מכן, כשהיהודים מתחילים לחשוב שהם מבוססים במקומם החדש כאילו זה מקום הולדתם - מצב שעלול לגרום להם לשכוח את גאולתם האמיתית, ההשגחה האלוקית גורמת לגויים לשנוא את היהודים, מה שמוביל לפוגרומים, גירושים והמשך נדודיהם של היהודים ממקום למקום... הכל כדי לוודא שהיהודי לא יטבע לגמרי וייעלם בגלות.

מלקח היסטורי זה צפה ה"משך חכמה" את השואה הגרמנית (נפטר בתרפ"ו – 13 שנים לפני השואה) ושם הוא מזהיר מפני ניסיון ההתבוללות בגרמניא "והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשוב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו... יחשוב כי ברלין היא ירושלים... אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו..."

ההסבר הזה לא אומר שעלינו להודות ל'קניה ווסטים' של העולם על שנאתם, אבל בנוסף לתגובות הגנתיות ו של מחאה שדווחו בתקשורת, צריכים לשים לב למסר הברור. אשר ה' רוצה שנשמע כשהוא מזכיר לנו, בעדינות כל כך בהתחלה, שהמולדת היהודית האמתית והנצחית שלנו מחכה.