"בעקבות הסתלקותו של מו"ר הרב דרוקמן זצ"ל, מצאתי עצמי מעביר לא מעט שיחות לקבוצות של בני נוער על דמותו", כך פותח הרב יונה גודמן את דבריו. "להפתעתי, גיליתי רבים מאוד שכלל לא שמעו את השם ואף העידו על עצמם שלא ידעו לזהות את תמונתו. הדבר גרם לי להרהר על החינוך שאנו מטפחים אצל ילדינו בכל הקשור ליחסם לרבנים גדולים".
לדברי הרב גודמן, שני גורמים עיקריים חוברים כדי ליצור מצב בו רבים מילדינו אינם מכירים וממילא אינם יונקים מרבנים חשובים החיים בתוכנו. מצד הילדים עצמם, לרבים אין התעניינות במה שנתפס אצלם כ'זקנים'. 'העולם שייך לצעירים', והם מממוקדים במה שחדש, ולא באנשים בשנות השמונים והתשעים שלהם, תהיה תורתם אשר תהיה.
"ברם, אף לנו יש חלק במציאות שנוצרה", כך לדברי גודמן. לדעתו, אנו מכירים בעיקר דגם של הקשבה מוחלטת לרבנים, כפי שהתפתח בדור האחרון בציבור החרדי בכלל והחסידי בפרט. מכיוון שאין אנו חושבים שרב חייב לקבוע לנו עם מי להתחתן, איזה אוטו לרכוש ודברים אישיים נוספים שאינם הלכה או השקפה, רבים מוותרים על היחס לרבנים בכלל, במקום להבין שניתן ורצוי לטפח לימוד והקשבה, אף אם זה לא בדרך החרדית.
הרב גודמן קורא לנו לחנך את ילדינו להכיר דמויות של רבנים שחיים בתוכנו, ולינוק מהם. זה יכול להיות בדרכים שונות: לספר עליהם סיפור, לנסוע אליהם בחג, לתלות תמונה ועוד. כל אלו במטרה ללמוד ממידותיהם וממעשיהם, מאהבתם לארץ ולעם וכמובן, מיחסם לתורה וממעלתם ביראת שמים. כן ניתן לבקש הדרכה ועצה בתחומים בהם יש להם מה לתרום לנו.
לדעת הרב במובן מסוים "זרקנו את התינוק יחד עם מי האמבטיה" , וההפסד כולו שלנו. "ניתן וצריך לאפשר להם להכיר דמויות גדולות החיות בתוכנו, למען ינקו מתורתם וממידותיהם. אף בתחום זה, יש לנו מה לתקן ומה להוסיף אור, לאחר הסתלקותו של הרב דרוקמן זצ"ל".