מבין שלל הטענות המופרכות שנזרקות לאוויר על ידי שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי במטרה להצדיק את האיוולת של סגירת תאגיד השידור הציבורי יש אחת מקוממת במיוחד: אין בכאן11 תוכן מגוון שפונה גם לציבור הדתי והחרדי (שצופו ברובו בדיגיטל).
לצערי, טענה זו הודהדה בערוץ 7 על ידי נדב גדליה אתמול והיא מכילה אי דיוקים רבים.
אני רוצה להזמין את נדב ואת קוראי ערוץ 7 למסע קצר במנהרת הזמן, אל עולם התוכן הטלוויזיוני של לפני הקמת תאגיד השידור הציבורי. עולם שבו לא רק לדתיים וחרדים אין כמעט ייצוג, גם התכנים שנעשו עליהם היו כמעט תמיד סטריאוטיפים ופוגעניים, נגזרת של טלוויזיה מסחרית שתמיד תעדיף את הצהוב והמשסע מקירוב לבבות.
אחת הפעולות הראשונות שנעשו בתאגיד עם הקמתו היתה הוצאת קול קורא להפקות העוסקות באמונה יהודית בזמן השואה. בזכות הקול הקורא הזה זכיתי לביים את "אסתיר פניי" סרט תיעודי על סיפור הגבורה של האדמ"ור מצאנז קלויזנבורג, סרט שזכה להצלחה עצומה בקרב קהלים דתיים וחרדים, בעיקר בזכות הזמינות שלו ביוטיוב של כאן11.
אבל לא על עצמי באתי לספר אלא על אלפי שעות השידור שנועדו לקהלים שלפי גדליה מודרים מהמסך: בימים אלו מצטלמת העונה השלישית של הסדרה "עוד נפגש", להיט עצום בקרב הקהל הדתי והמסורתי, "קול התור", 54 פרקים על פרשת השבוע, סדרות דוקו על הרמב"ם ועל רבי נחמן, כאלו שמתעמקות בהגותם ופונות לציבור הדתי, סרטים על רבי שלום שבזי ועל רבי דוד בוזגלו ועוד ועוד תוכן שקצרה היריעה מלהכיל.
האם אין מקום להוספת תכנים נוספים לציבור הדתי והחרדי? בוודאי שיש, במיוחד תוכן דיגטלי לילדים חרדים ודתיים שיכול להיות משודר בפלטפורמה הנפלאה של החינוכית, עוד ערוץ חינוכי ומגוון שעל פי התוכנית של קרעי יסגר בקרוב.
דווקא הציבור הדתי והחרדי צריך להיות בעל האינטרס המובהק ביותר למען השידור הציבורי, הטלוויזיה המסחרית לא יכולה להכיל תכנים מהסוג שציינתי כאן. היא נמצאת במרדף אינסופי אחרי רייטינג ותוכן שיווקי. אני קורא לציבור הרחב הזה להצטרף אלינו למאבק נגד הסגירה של כאן11.
אייל דץ הוא במאי ויוצר תיעודי