רבים מאוד, בין הפוליטיקאים וגם בין המשפטנים המתנגדים לרפורמת יריב לוין - המודים שאכן ראוי היה מזה זמן רב לבצע תיקונים במערכת המשפט, שדחפה בכוח את קו הגבול הַתקין בינה לבין הרשויות המחוקקת והמבצעת. יחד עם זאת, לטענתם רפורמת לוין חוטאת בחד צדדיות לטובת הגוף הפוליטי.
אינני מקבל טענה זו. אך אפילו לדבריהם, עליהם להביט נכוחה ולהכיר בצדקתה של החד צדדיות כביכול.
ונסביר זאת על ידי משל;
משל למה הדבר דומה, לשני דיירים המתגוררים בבנין אחד. והנה דייר בשם א', בפלפולו המזהיר ובשרירות לבו, מנע לאורך 6 שנים מדייר בשם ב' להשתמש בחצר המשותפת, והלה נאלץ לוותר על המרחב הרגוע באוויר הפתוח. דייר א' שהיה בעל שרירים, גידר את החצר המשותפת במחיצות ובצמחייה. קולות שיחה רמים, משתה ומוסיקה רעשנית, בקעו את האוויר דרך שגרה למורת רוחו של דייר ב' שהגיש תביעה לבית המשפט בגין העוולה המתמשכת.
כך הכריעו השופטים ופסקו: "ב 6 השנים הקרובות , יזכה דייר ב' בשימוש בלעדי בחצר, בתוקף החובה להשיב גזילה לבעליה. ומכאן ואילך - דהיינו מהשנה ה 7 - יחלקו ביניהם הדיירים א' ו ב' את החצר על פי הסכם הדדי מאוזן, כגון חוזה לשימוש ברוטציה, שבוע לדייר א' ושבוע לדייר ב'." בית המשפט, בהבינו 'עם מי יש לו עסק' גזר על דייר א' להפקיד ערבות בנקאית על סך מיליון דולר, למקרה שיפר את הכרעת הדין. עד כאן פסיקת בית המשפט.
נחזור עתה לנמשל. פסקי בג"ץ שהושתתו בעוולה, עוולת שוד הממשלה הנבחרת, הביאו לתוצאות בפועל, תוצאות משמעותיות מאוד בשטח המדיני, כלכלי, תודעתי, לאומי, הרתעתי, והצבאי בכלל. גם ישנו קשר של סיבה ותוצאה בין החמס השלטוני מעשה ידי בג"ץ, לבין ותמלא הארץ חמאס.
בספר 'מפלגת בג"ץ' מייחד מחבּרו עו"ד שמחה רוטמן (תש"פ 2019 טרם היותו חבר כנסת) ששה פרקים בהירים וחדים כתער לפירוט ההשלכות הכבדות של פסקי בג"ץ, על מחירי הנדל"ן, שיתוק הכנסת והממשלה, בג"ץ בשארה, פסק דין קעדאן והציונות כגזענות, ועוד.
העיוותים הקשים הללו שחוללו שופטי בג"ץ, עומדים מעתה למשפט ממשלת נתניהו-יריב, אשר זכתה לאמון הבוחר, ובידה, וזו גם חובתה, להטות את גלגלי ההיסטוריה היהודית בכיוון שונה. אלא שבנוסף לכך, כמו בסיפור שני הדיירים, מותר לה ומוטל עליה לפצות את רוב העם על נזקי העבר, הוא הרוב שנדרס ונמחץ בגלגלי בג"ץ. לפיכך, גם מי שלטעמו, רפורמת יריב לוין מַפקידה סמכות יתרה בידי הגוף הפוליטי, עליו להרשות סמכות יתר כזו לתקופה זמנית - נֹאמר ארבע שנים - שלאחריהן תחזור חלוקת הסמכויות בין הרשויות, לאיזון נכון. והצעד הראשון הוא הכוונת בחירת מי שיעמוד בראש בית המשפט העליון בקרוב.
עלינו להרחיב את יריעת השיקולים בסוגיה זו.
בין מיוּדעינו דייר א' ודייר ב', קיימת סימטריה והנם שווי זכויות בחצר, חצי לזה וחצי לזה. אך בנדון דידן הכנסת והממשלה הן, המכוננות, המחוקקות ואילו הרשות השופטת תפקידה אך לבקר, לרסן ולהעיר כלפי מעשי הכנסת והממשלה. לפיכך, כלומר בשל הכוח העצום שניתן בידי הגוף הפוליטי לכונן ולנהל, הוגבלה השפעתו, באמצעות בחירות לפרקים תכופים.
לאידך גיסא, היות וסמכותה של הרשות השופטת סמכות מוגבלת היא בהגדרתה, אין היא עומדת למבחן בחירה מחדש והשופטים זכאים לשבת על כס המשפט עד גיל הפנסיה. מכאן מתבקשת המסקנה: סמכותה היתרה של הרשות הפוליטית בהשוואה לרשות השופטת, סמכות העלולה להתפרש למראית עין שטחית כחוסר סימטריה - הינה לפי האמת וכפי שבארנו, סימטרית להפליא, צודקת, ראויה ויפה!
ובנוסח אחר; בית המשפט הוא אחד ממוסדות המדינה. את המדינה הקימו גופים פוליטיים, ולא בית המשפט הוא זה שהקים את המדינה. מפני כך, לרשות המחוקקת והמבצעת יש חלק גדול יותר, בהשוואה לרשות השופטת, בשונה מסיפור שני הדיירים החולקים שווה בשווה. קשה לכמת את חלקה היחסי של הרשות השופטת, אבל ברור שהוא פחות ממֶחְצָה.
עוד חשוב להאיר; נידון דידן אינו ממש זהה לַמשל שתיארנו בדבר שני הדיירים, מפני שחלוקת הסמכויות בין הרשות המחוקקת והמבצעת לרשות השופטת, היא מורכבת ומרובדת וברת גוונים חמקמקים, ואינה חדה וברורה כחלוקת הזמן לשימוש בשטח החצר. על כן יש בהסדרת היחסים בין הרשות השופטת לרשות הפוליטית, טווח גמיש לשיקולי דעת ולפתרונות שונים - אולם הטווח הנו תָחוּם מכאן ומכאן, וקיימים קווים אדומים הניכרים לעין כל אדם ישר.
לסיום. עובדה היא שמתוך 35-40 שנות שלטון בג"ץ, כ 35 שנה נתן הציבור את קולו למפלגת הימין המסורתי הגדולה ושותפיה, אך תחתיה קיבל ממשלת שמאל ליברלית הגלומה בגלימת בג"ץ. [5-6 השנים שהוצאתי מהחשבון, הן שנות כהונתו של שמעון פרס בממשלת הרוטציה 84-86, ממשלת רבין 93-95, וממשלת בנט- לפיד.]
מפני כך ראוי וצודק שלכל הפחות, כעשירית מתקופה זו דהיינו כארבע שנים, תינתן לקואליציה הנוכחית האפשרות לנקוט צעדים חד צדדיים במידה מחושבת. כך תוּשב גזילת הקולות לבעליה. אפשר כמובן להציע רעיונות מעשיים חלופיים - ובלבד שיישמר עיקרון הפיצוי.