כל בר-בי-רב מבין שההתנגדות לרפורמה המשפטית איננה מחלוקת לשם שמיים אלא בסך הכל מאבק של האליטות הישנות על שימור הכח, ההגמוניה והשלטון בידיהן. רוב רובו של עם ישראל הוא אספסוף נבער שרוצה להזיז להם (המגזר הנאור) את הגבינה, רחמנא ליצלן.
למתנגדי הרפורמה המשפטית כמה שיטות פעולה, כאשר העיקריות שבהן עוסקות ביד אחת בהשוואה למצב במדינות דמוקרטיות אחרות והזמנת הטפות מהן, וביד השנייה איומים והפחדות על קץ הדמוקרטיה דנן במידה והרפורמה תעבור.
אז ראשית אבשר לכל אותם מתנגדים שאת הימין האמיתי אי אפשר להפחיד, שכן אחרי עשרות שנים תחת טרור ערבי רצחני, שלא מעט פעמים זוכה גם להגנת בג"ץ - לדוגמא במקרה של ביטול 'נוהל שכן' ע"י אהרון ברק, כמו גם רצונו של זה לאשר איחוד גורף של משפחות פלשתיניות, וכן בצמצום הריסות בתי מחבלים מבית מדרשו של מני מזוז וכדו' - כבר לא נותר לנו ממה לפחד.
לאחרונה, נופפו מתנגדי הרפורמה בהטפות משני מנהיגי דמוקרטיות גדולות - עמנואל מקרון נשיא צרפת, ואנתוני בלינקן מזכיר המדינה האמריקאי. והנה אנו מוצאים כאן שתי דוגמאות מובהקות לצביעות המתחסדת של מתנגדי הרפורמות. ואסביר: מקרון הוא הרי נשיא המדינה שבה קיים 'החוק הצרפתי' אשר לו כל כך מתנגד השמאל, אותו חוק שאינו מאפשר העמדה לדין פלילי של נשיא מכהן, כך שאם היינו הולכים בעקבות צרפת כלל לא היינו נמצאים בסיטואציה שבה ראש ממשלת ישראל מועמד לדין ומוחרם ע"י יפי נפש מהשמאל. בלינקן הוא שר החוץ של הדמוקרטיה הגדולה שבה מינוי שופטים (ואנשי תביעה) הוא פוליטי לחלוטין. את שופטי ביהמ"ש העליון האמריקאי ממנה הנשיא, והם עוברים שימוע בסנאט. אז, אנא, כאשר אתם מביאים הטפות והשוואות מדמוקרטיות אחרות, עשו זאת עד הסוף, ומינעו מאיתנו את המוסר הכפול והצביעות המתחסדת.
ולגבי איומים והפחדות - כשמנחם בגין נבחר לראשות הממשלה ב-1977 זעק השמאל שמדובר בפאשיסט ובקץ הדמוקרטיה (אגב, בן גוריון הישווה את ז'בוטינסקי ובגין להיטלר), והנה היום הם מתגעגעים לבגין ומתרפקים על מורשתו הדמוקרטית. במהלך כהונות נתניהו השמאל איים שמדינת ישראל תוחרם ע"י העולם וכלכלתה תינזק באם לא תיתן מדינה לפלשתינים בין הירדן ובין הים, אהוד ברק אף איים בצונאמי מדיני העתיד להתרגש על מדינת ישראל, והנה 'לא דובים ולא זבובים'. ההיפך, אנו עדים להתחזקותה של הכלכלה ואף לצונאמי של הסכמי שלום עם מדינות ערביות ומוסלמיות ממזרח וממערב: האמירויות, בחריין, מרוקו, צ'אד ועתה גם סודן ומי יודע כמה עוד בדרך. השמאל גם איים שחיסולו של שיח' אחמד יאסין יבעיר את המזרח התיכון, כאשר בסופו של דבר הוא הבעיר בקושי את כסא הגלגלים שלו. ועוד רבות הדוגמאות.
אגב, חשוב לציין שדווקא ההתרעות שהגיעו מהימין התבררו כאמיתיות: כששמיר אמר שאם ימסרו את עזה לערבים נקבל צוללנים וטילים באשקלון צחקו עליו בשמאל. כשבהסכמי אוסלו זעקו בימין "אל תיתנו להם רובים", השמאל גיחך ופרס אמר שמדובר בהפחדות שווא. כאשר התרענו שתוכנית ההתנתקות תיתן רוח גבית לטרור, ביטלו זאת בבוז, ותוך שנה בדיוק קיבלנו את חטיפת גלעד שליט ומלחמת לבנון השנייה, ואח"כ את השתלטות החמאס על כל רצועת עזה. ועוד רבות הדוגמאות.
ובאשר לאיומים הכלכליים: מעכב הצמיחה ובזבזן הכסף הגדול ביותר שיש לנו בדור האחרון זה בג"ץ עצמו. גוף שואב סמכויות ונטול אחריות. בג"ץ הוא זה שהורה לעקור ולהקים מחדש עשרות קילומטרים של גדר ההפרדה, בעלות של מאות מיליוני שקלים. בג"ץ הוא זה שנתן סעד למעכבי מתווה הגז, הכשיר את שינוי כללי המשחק והמיסוי תוך כדי משחק, והפחיד חברות ענק שרצו להשקיע בחיפושי גז והפקתו. אהרון ברק הוא גם אבי 'הלכת אפרופים' שיצרה כאוס מוחלט בעולם החוזים הישראלי, ומנעה את הוודאות המשפטית אשר כל כך חשובה לעולם העסקים ולכלכלה נכונה. ושוב נזכיר בהקשר זה את ההפחדות רבות השנים של השמאל בדבר כך שהכלכלה תתרסק אם לא נגיע להסכם הפלשתינאים.
אני סמוך ובטוח שהרבה מהיזמים והמשקיעים מהשמאל לא מושקעים במדינת ישראל רק מטעמי ציונות, לשון המעטה. ואלה שרוצים כעת להוציא את כספם אל מדינות אחרות, כבר רצו לעשות זאת ממילא ופשוט מצאו תירוץ להרגיע את מצפונם. הם עוד יחזרו על ארבע...
לסיום, מתנגדי הרפורמה זועקים שישראל תישווה להונגריה ופולין. לאור הצביעות האמורה לעיל תרשו לי לנחש שהרבה מהזועקים מושקעים בנדל"ן במדינות אלה...