השבוע יחלקו בבתי הספר תעודות לסיום מחצית השנה: מן הסתם, עשרות אלפי הורים מבוהלים ברחבי הארץ יבחנו ויסתכלו קודם כל כמה הילדים שלהם קיבלו במקצועות הנחשבים באמת, מתמטיקה, מחשבים ופיזיקה, אלו שביום טוב אפשר לראות מהם את תנאי הקבלה ל8200 או ליחידת סייבר אחרת שתניב להם הכנסה יפה ומכובדת: הרבה מעבר למה שמקבל למשל המורה שבחן אותם...
תכלס אם ניגע בנקודה אז המקצועות ההומניים מזמן איבדו כל רלוונטיות לעתיד הילדים כי איך שלא מסתכלים על זה, עם חמש יחידות תנ"ך אי אפשר לקנות לחם במכולת.
ובכל זאת יש באובססיה הישראלית הזו לצייד את הילד בכמה שיותר יחידות ראליות ובמסר היוצא מהן פרובלמטיות הרסנית ורעילה לנפשו של הילד:
המסר והסאבטקסט הטמון בחובו שהמפתח להצלחתו בחיים עובר דרך תעודה גדושה בעשריות ותשיעיות היא גרימת נזק בלתי הפיך לדימוי העצמי של הילד. מסר שמתעלם מגורמים אקוטים לרווחתו הנפשית כגון אינטליגנציה רגשית, יכולת ההכלה שלו, כושר הספיגה שלו לקום ולהתמודד למול כישלונות בחיים ובעיקר, הקריטריונים החשובים שישיפיעו על הדימוי העצמי שלו.
כשהייתי בכיתה ח' היה לי חבר, בן להורים אקדמאים: אבא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת חיפה ואם דוקטור לפיזיקה.
ביום חלוקת התעודות התלוותי אליו כאשר חבר שלי ציין בפניי שאמנם הוא השיג שמונה במתמטיקה אבל כל שאר התעודה שלו תשעיות ועשיריות והוא ירק דם בשביל להשיג את הציונים הללו.
כשהגיע והגיש לאביו את התעודה בחזה זקוף ומלא גאווה, פוצץ לו אביו את החלום באבחת משפט אחד:
"מתמטיקה שמונה? זה אמיתי? מה יש לך? אני מתבייש בתעודה הזו! שהבן שלי יקבל שמונה במתמטיקה...מה אתה רוצה להיות כשתגדל?"
חברי ההמום לא הבין מאיפה הערה הזו נפלה עליו ואמר לאביו, כשהוא חיוור:
"אבל אבא, ראית את שאר התעודה?"
אביו ענה לו: "לא מעניין. הילד שלי לא יקבל שמונה במתמטיקה. עם כל שאר הציונים אתה יכול מצידי לשחק דמקה".
הדו שיח הזה כמו גם המראה המושפל של חברי נחרט בזכרוני. כבר בכיתה ח לא הבנתי איך אפשר לכמת אישיות של בן אדם ובמקרה הזה אב שמכמת את האישיות של בנו רק לפי מספרים.
וכל הזמן הזה חשבתי על מעצמת המתמטיקה ההיא, שגידלה מהנדסים לתפארת ולמרות התובנות הפנטסטיות שלה חוללה לעמנו את הזוועות הגדולות ביותר כאחרוני חיות הטרף.
אז הורים יקרים, אין ספק שהמקצועות הריאליים הם חשובים ואין ספק שאתם רוצים עבור ילדיכם את הטוב ביותר: ואם 8200 מגלמת את העתיד הכלכלי המבטיח עבורכם אז לו יהי.
אבל ברגע שאתם מקבלים את התעודה, ילדיכם מסתכלים עליכם ורק מחכים מכם לאישור אודות המקום שלהם בעולם. השווי שלהם. כמה אתם מעריכים ואוהבים אותם.
תשחררו רגע את המתמטיקה ותסכלו על הדברים האחרים שחשובים לא פחות:
שמחת החיים שלהם. איך הם מתייחסים לאנשים השקופים. האם הם בני אדם?
כי יש דברים שיקרים הם ואי אפשר למנותם.