מנכ"ל פורום 'קהלת', עו"ד מאיר רובין, שהיה בעברו תושב גוש קטיף חותם סיור ראשון שלו במרכז מורשת גוש קטיף, על אף שהוא עצמו היה בין המסייעים להקמתו של המרכז.
"לא הייתי מסוגל לבוא לפה", הוא אומר בראיון לערוץ 7 וכבר בפתח דבריו נראה שהדמעות חונקות את גרונו.
"גוש קטיף היה החלום הציוני בצורה הנקייה והרגו את זה", הוא אומר ומתבונן בצילומים שמסביב, "לקחו חלום של הרבה קבוצות, היה מאמץ להקים קהילה וישוב, כל אחד עם מה שהוא עושה, החקלאי עם החממה, עם הרפת, עם מרכז החי, כל דבר כזה הוא חלום של קהילה משפחה ובן אדם, והכול נחרב. לקחו דור שלם של חלומות ופשוט הרסו", הוא אומר וקולו נשנק.
"הכאב רק הולך ומתחזק כי כשאני מתבגר אני מבין כמה זה קשה. התחתנתי לפני 12 שנה, את פורום קהלת הקמתי לפני 11 שנה ובגוש קטיף הרסו חלומות של שלושים שנה וארבעים שנה. אני לא יכול לדמיין את זה. אם היו הורסים לי את החלום של עשר שנים זה היה שבר גדול וכאן זה דור של אנשים שבאו, ההורים שלי הגיעו אחרי שהם פונו מימית, הם בנו את הבית שלהם בנווה דקלים מחול, לא היה כלום. אני זוכר את השכנים שלנו, כל אחד והגינה היפה שלו, אני זוכר את מוסדות החינוך, את הספרייה וכל דבר כזה הוא חלום של אדם שהשקיע את החיים שלו כדי לבנות משהו יפה. אם ילד בונה מגדל קטן שמוציא את היצירתיות שלו וזה נהרס, זה כואב לנו בלב כי הוא ניסה, למה להרוס, וכאן באה ממשלת ישראל ובצורה הכי גה וברוטאלית, ללא היגיון הרסה חלומות. קשה לדמיין משהו גרוע מזה".
מוסיף עו"ד רובין ואומר כי "יש הרבה ציניות בלקחת קהילות שהיו להן עצמות יוצאות מהכלל, אנשים עם מסוגלות שאין כמוה, ולהסתכל על זה שהם הצליחו לשקם את עצמם ולהמשיך לבנות ולומר שהנה הוכחה שזה לא היה נורא כל כך, זה בעיניי שיא של ציניות. מה אותם כוחות היו עושים אם הייתם מאפשרים להם להמשיך לצמוח באותו מקום. גוש קטיף היה יכול להיות עכשיו מוקד עליה לרגל מכל הארץ ומהעולם והרסנו את כל זה. תחשבו על החקלאות המפוארת ברמה עולמית שצמחה שם מכלום. אם היינו מאפשרים לזה לצמוח זה היה פי עשר".
על פועלו הציבורי כיום בפורום קהלת אומר רובין כי "הכול משם. בזמן הגירוש מגוש קטיף הייתי לוחם בגדס"ר גבעתי. בזמן שהחריבו את הבית שלי לחמתי בחאן יונס. אפשר היה לראות את הדחפורים עולים על גוש קטיף ותחושת חוסר האונים הייתה בלתי נתפסת. כחיל לא יכולתי גם להפגין. לא יכולתי לעשות כלום. אין לי שום דרך להביע את הקול שלי. לסרב פקודה לא אסרב. זה מאוד השפיע עלי, חשבתי שלא אתן לעצמי להגיע שוב למצב של חוסר אונים, מצב שבו מדינת ישראל מחליטה לעשות משהו ולי אין אפילו יכולת להשמיע קול וזה הסיפור בעיניי, להגיע למצב שבו אם קורה משהו לפחות תהיה לי ההזדמנות להשמיע קול".
כמו אחרים עימם שוחחנו, גם את רובין אנחנו שואלים אם להערכתו אירוע שכזה יכול לחזור על עצמו, והוא אומר כי הכלל שבו הוא מחזיק הוא ש"אם משהו קרה פעם אחת הוא יכול גם לחזור על עצמו, ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ לבנות. אני מאמין שעם שעסוק בבנייה מבין את המשמעות שלה ואת הערך שלה ואז הסיכוי שהוא ירצה להרוס יילך ויירד. ככל שתבין כמה מאמץ השוקע במה שמישהו אחר עשה יגבר הסיכוי שתרצה לשמר את זה".
רובין סבור כי את ההרס ניתן למנוע לא על ידי חוקים ונהלים אלא על ידי קשר בין בני אדם. "ככל שהעם בישראל יתאחד סביב תפיסות רעיון וחזון, ככל שנעשה דברים טובים ביחד, הסיכוי שנעשה דברים אחרים יירד. החוק פחות משנה. צריך להאמין שיש לנו סיפור משותף ושאנחנו רוצים לבנות אותו".