יהודית קצובר ונדיה מטר, העומדות בראש תנועת הריבונות, מתארחות באולפן ערוץ 7 לשיחה על המהלך בו פתחו השבוע בבקעת הירדן במגמה לעבור מרמת ההצהרות לרמת המעשה המדיני בשטח כאשר היעד הראשוני הוא החלת ריבונות ישראל על בקעת הירדן.
"עד עכשיו דיברנו באופן כללי על ריבונות, וכעת כשיש ממשלת ימין על מלא שאפשר להתקדם ולקדם איתה את נושא הריבונות על בקעת הירדן תחילה", אומרת קצובר ומדגישה כי "לא ויתרנו על יהודה ושומרון. אנחנו מדברים על ריבונות בבקעת הירדן תחילה בשל הקונצנזוס הרחב שיש על הבקעה, מה שיאפשר להעביר את המהלך בקלות יחסית".
קצובר מציינת בדבריה כי בכנס שקיימה התנועה בראשית השבוע השתתפו אנשי ציבור מכל רחבי המפה הפוליטית, ליכוד, המחנה הממלכתי, אנשי קיבוצים ואנשי תנועת העבודה המביעים הסכמה סביב נחיצות יישומה של הריבונות הבקעה. ברוח זו הוקרנו בכנס דבריהם של ראש הממשלה נתניהו ושל יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, אודות הריבונות בבקעה כיעד הכרחי לעתידה של ישראל.
"החלטנו שבגלל הקונצנזוס הזה נעבור מדיבורים על ריבונות למימוש החזון הזה דרך הבקעה", אומרת קצובר ומציינת את חשיבותו של הסיור שקיימה התנועה בטרם הדיון, וממנו, היא אומרת, ניתן היה לחוש מהשטח את משמעות האחיזה הישראלית בבקעת הירדן. "ראינו את הנוף, ראינו את כל הגבול המזרחי פרוס לפנינו. אין מדינה שאין לה גבולות בטוחים סגורים והרמטיים", היא מציינת ומזכירה את דברי נתניהו וגנץ על חשיבות החומה המזרחית כערובה לביטחון מדינת ישראל, אך מעבר לכך, היא מדגישה, "אנחנו מדברים על הפן המוסרי, שזה שלנו".
"היו גם שדיברו על הפן הכלכלי", מספרת קצובר על הפאנל שהובילה התנועה. בין הדוברים עלתה חשיבות ההיערכות לשנים הבאות בהן יחיו בישראל כעשרים מיליון אזרחים שיהיה עלינו לשכנם, ולשם כך יש לפנות מזרחה ולא להישאר בתפר שבין חדרה לגדרה.
"הרבה אנשים אפילו לא יודעים שעדיין אין ריבונות על בקעת הירדן כי זה כל כך בקונצנזוס", אומרת נדיה מטר. "על הצורך בריבונות ענה בדיון שלנו ד"ר חגי ויניצקי. הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא ההבנה שכל עוד אין ריבונות יש צדק לכאורה בטענה של העולם שאנחנו כובשים ושזה לא שלנו. כדי להכריע צריך להחיל את הריבונות. חגי יניצקי הוסיף שלא היה מתקיים הגירוש מגוש קטיף לו הייתה ריבונות כי כשיש ריבונות אי אפשר לעקור בנקל ריבונות כי צריך או מעל 80 חברי כנסת שיתמכו בגירוש או משאל עם ו-61 חברי כנסת, מה שלא היה מושג כדי לעקור את גוש קטיף. המשמעות היא עוד עוגן כדי לשמור על ההתיישבות".
מטר מזכירה כי עצם רעיון הקמתה של תנועת הריבונות נולד לאחר שבגירוש מגוש קטיף התברר שבתוך ימים אחדים מפעל אדיר של התיישבות ובנייה נחרב בשל היעדר הריבונות. "חשוב להקים ישובים ולהסדיר התיישבות, אבל התשובה הנצרכת היא ריבונות. אחרי שנחיל ריבונות נוכל להקים ישובים כרצוננו".
על מדיניותה של הממשלה החדשה בסוגיית ההתיישבות ביהודה ושומרון מברכת יהודית קצובר את ראש הממשלה ושרי הקבינט שקיבלו את ההחלטה לאשר את תשעת הישובים החדשים ולהסדיר אותם ועל בניית כ-10,000 יחידות דיור. "רואים ניצנים של שינוי. זה לא פשוט לסובב את ההגה חזק ימינה בלי להפוך את האנייה. צריך סבלנות שאין לנו. צריך לתת גיבוי לממשלה על העשייה. יש שם אנשים שרוצים לעשות ומתכוננים לעשות".
"לגבי הריבונות, אנחנו משוכנעים שבצלאל יפעל להשוואת תנאי החיים של תושבי יהודה ושומרון לתושבי רעננה ושאר הארץ. צריך להתאזר בסבלנות ולהאמין לאנשים. לא מדובר בפוליטיקאים רגילים, הם לא ישקרו. זה בוער בהם מבפנים ואכן הם התחילו עם עניין המאחזים. אמנם אנחנו יכולות לייעץ להם שבמקום להתקדם תשעה מאחזים ועוד תשעה מאחזים להחיל ריבונות בבת אחת וה"בלאגן" יהיה בבת אחת".
וכיצד תתמודד ישראל עם הלחצים הבינלאומיים? "לחצים תמיד היו על ישראל", אומרת קצובר ומזכירה כי לחצים מהסוג הזה החלו עוד קודם להקמת המדינה. "בן גוריון אמר שמה שחשוב הוא מה שעם ישראל יעשה. לוי אשכול איחד את ירושלים אחרי מלחמת ששת הימים, בגין ב-81' החיל ריבונות על רמת הגולן. חשבו שהעולם יצעק והכול יתמוטט אבל הכול עבר. גם עכשיו, היוזמה צריכה להיות בידינו. אנחנו שנחליט מה טוב לישראל וזה המוטו שהמנהיגות שלנו צריכה לאמץ. לחצים היו ויהיו וגם שאלת העיתוי שעולה תעלה אבל אין עיתוי מתאים. 55 שנה לא החילו ריבונות על בקעת הירדן למרות קונצנזוס רחב. הגיע הזמן שאנחנו נהיה אלה שנקבע את העיתוי".