המייסד והיו"ר הראשון של מועצת יש"ע, מייסד ועורך 'נקודה' ומייסד המכון לאסטרטגיה ציונית. בן 84, נשוי בשנית לשרה אגמון, אב לשלושה וסב ל־12, תושב עפרה
***
זו ילדותי
נולדתי בעיר צ'רנוביץ שבחבל בוקובינה ברומניה. בשנת 1940 התחיל גירוש יהודי בוקובינה לגטאות טרנסניסטריה. לאחר שמונה חודשי תלאות הגיעה משפחתי, משפחת הזנפרץ, לגטו לוצ'ינץ בלב אוקראינה. אבי נלקח למחנה עבודת פרך ואמי נשארה עם תינוק, אברהמל'ה הי"ד, ואיתי, פעוט בן שנתיים. בסוף קיץ 1947 עלינו לאוניית המעפילים 'קיבוץ גלויות', שיורטה על ידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין.
בגיל 10 התחלתי ללמוד לראשונה בחיי במוסד חינוכי מסודר – בית הספר נצח ישראל בחיפה. לאחר מכן למדתי בישיבת בנ"ע כפר הרא"ה. הרב משה צבי נריה, הרב אברהם צוקרמן והרב מנחם אופן השפיעו מאוד על עיצוב אישיותי.
במלחמת ששת הימים השתתפתי בקרב לשחרור ירושלים במסגרת חטיבת הצנחנים 55 בפיקודו של מוטה גור. בסתיו 1967 הצטרפתי לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, והשאר – היסטוריה.
פעילות ציבורית זכורה במיוחד
עמדתי בראש הצוות שניסח וקידם את חוק הלאום, שבעיניי הוא פסגת העשייה של המכון לאסטרטגיה ציונית שעמדתי בראשו. יזמתי את אמנת גביזון-מדן ואת הפורום לאחריות לאומית שפרסם את אמנת כנרת.
מוטו לחיים
קשה להצביע על מניע מרכזי שקבע את מערכות חיי. אין ספק שהיותי ניצול שואה, ילד שגדל בחיפה האדומה (אבי פוטר מעבודתו בנמל חיפה עקב סירובו להחליף את הפנקס הכחול של הפועל המזרחי בפנקס האדום של מפא"י וההסתדרות), הערכים שספגתי בבני עקיבא והגורל שנשא אותי לקרב ההיסטורי לשחרור ירושלים, השפיעו עמוקות על הבחירות שעשיתי בתחום האישי, הציבורי והמקצועי.
כשאעמוד על הבמה
אחשוב על אלה שאינם עוד עמנו: הוריי - מינה ויעקב, שרה אשת נעוריי, בכורי אלדד, אחיי אברהמל'ה וצביקה (הראשון נספה בשואה), מפקדיי, חבריי וחניכיי שנפלו במלחמות ישראל ובפיגועים ושהלכו לעולמם בדרך הטבע.
***