בשבוע שעבר בתאריך כ"ד בשבט חל יום פטירתו של הרב איסר יהודה אונטרמן, מי שהיה הרב הראשי לישראל. בימי בחרותו למד הרב אונטרמן אצל הרב שמעון שקאפ והושפע עמוקות מדרכו הלמדנית הייחודית. ההשפעה של רבו ניכרת בתשובותיו ההלכתיות - דיון בהגיון משפטי ושימוש בכלים לוגיים, האופייניים לרב שקאפ.
הרב אונטרמן שימש ברבנות בקהילות שונות בחו"ל, וכאשר רצה לעלות לארץ ישראל סירב להשתמש במכסת הסרטיפיקטים הכללית, ועל-כן קיבל מהבריטים אשרת עלייה מיוחדת כ'מומחה בריטי לרבנות'. הרב הרחיב את עיסוקו במתן מענה לשאלות הלכתיות אקטואליות מאותה תקופה, הפרוסות בסדרת ספריו 'שבט מיהודה'.
אחד הדיונים בספרו נוגע בהגדרת הפרשת תרומות ומעשרות וחלה - הפוסקים נחלקו בהגדרת חיוב ההפרשה – האם חיוב ההפרשה נועד לתיקון המאכל מאיסור טבל שבו, או שיש חובה עצמית להפריש גם אם אינו מעוניין לאכול? בשפה הלמדנית ניתן להציג מחלוקת זו בצורה הבאה – האם חיוב הפרשת תרומות ומעשרות וחלה הוא חיוב גברא, ורק כשמעוניין לאכול עליו להפריש, או חיוב חפצא ויש חובת הפרשה גם כשאינו מעוניין לאכול, חיוב מצד המאכל.
הרב אונטרמן דן בנושא זה ומציין לאבחנה בין חיוב הפרשת תרומות ומעשרות וחלה לבין חיוב ציצית. הרמב"ם והשו"ע בעקבותיו פסקו שאסור לאדם לעשות עיסה פחות משיעור חיוב הפרשת חלה, כי בכך הוא מפקיע מעצמו את חובת ההפרשה. אבל ביחס למצוות ציצית הלשון עדינה יותר, לא מוזכר בפוסקים הללו לשון 'איסור' אלא מידת חסידות היא שיש להשתדל ללבוש בגד של ארבע כנפות ולהתחייב בציצית.
ההבדל בין שתי הלכות אלו, מסביר הרב אונטרמן, שחיוב הפרשת תרומות ומעשרות וחלה הוא חובת גברא, חיוב על האדם, שכשהוא מעוניין לאכול עליו להפריש. לפיכך מובן שיש איסור לעשות עיסה פחות משיעור חיוב הפרשה משום שבכך מפקיע האדם-הגברא את חיובו. לעומת זאת מצוות ציצית אינה חובת גברא אלא חובת חפצא, היינו כשיש לאדם בגד העומד בקריטריון החיוב יש חובה להטיל בו ציצית. לפיכך רק ממידת חסידות יש להשתדל להתעטף בבגד עם ציצית.